על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


גל מאיר Gal Meir
1966
קולנוע, וידאו ארט, צילום
  • קולנוע
  • וידאו
  • צילום

מאיר גל, אמן, תסריטאי ומרצה לצילום ואמנות באוניברסיטת ניו-יורק עזב את ישראל בשנת 1981 לאירופה, שם עסק באוצרות ובביקורת של אמנות עכשווית. החל משנת 1987 הוא חי ופועל בניו-יורק. גל עוסק בצילום, באמנות המיצב ובקולנוע, ויצירותיו בדרך כלל מביעות ביקורת תרבותית, היסטורית, פוליטית וחברתית. עבודותיו הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בישראל, בארצות הברית ובאירופה. גל כתב כמה תסריטים,  החל משנת 2011 מעורב בהפקת כמה סרטים.  

הטקסט הכתוב משמש ברוב יצירותיו של גל הן כחלק מהתוכן והן כחלק מהצורה, והוא מרכיב עיקרי במילון הצורני שלו. אחד הנושאים המרכזיים ביצירתו הוא אפליית יוצאי עדות המזרח בחברה הישראלית. בתערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה לימבוס בשנת 1993 הציג את המיצב "חמורו המעופף של המשיח", שכלל מיטות סוכנות שעליהן נפרשו גיליונות גדולים עם משפטים הלקוחים מספרי היסטוריה וספרי ילדים ושימשו כשמיכות. הטקסטים כללו את דברי  דוד בן-גוריון ומנהיגים ציונים אחרים שראו בעולים מצפון אפריקה כוח עבודה זול, וכן משפטי סלנג שגורים משנות החמישים של המאה ה-20, המתייחסים בזלזול כלפי עדות המזרח. 

תערוכת היחיד הבאה שלו הייתה במוזיאון תל-אביב בשנת 1998. כותרתה הייתה "סיפורה של אמנות ישראל", ובה הציג גל טקסטים מודפסים על גבי בדי ענק, העוסקים בביקורת אמנות ותיאוריה של אמנות. התערוכה נקראה על שם הספר "סיפורה של אמנות ישראל" שכתבו וערכו גדעון עפרת ובנימין תמוז, והדגישה את הדרתה של אמנות ותרבות המזרח בישראל.

יצירתו המוכרת ביותר בהקשר זה היא "תשעה מתוך ארבע מאות" (1997), צילום של האמן כשהוא אוחז בספר ללימודי היסטוריה שהיה בשימוש בבתי-ספר תיכוניים בישראל. בידו הוא מחזיק קבוצה של תשעה עמודים מתוך ארבע מאות עמודי הספר, העוסקים ביהדות המזרח, ומדגיש בכך את דחיקתה מתרבות ישראל.

נושא מרכזי נוסף ביצירתו של גל הוא ביקורת על מדיניות הכיבוש וההתנהלות הצבאית והפוליטית של מדינת ישראל. בפרויקט משנת 1996 מחק גל מצילומי אוויר של ישראל מוזיאונים ומוסדות תרבות. לטענתו: "המוזיאונים בישראל התעלמו מהמציאות הפוליטית שבה הם פועלים. לא רק שלא הביעו התנגדות או ביקורת כלפי מדיניות הממסד, אלא לרוב תמכו בה ושיתפו פעולה עם הצבא. בכך הפכו המוזיאונים לזרוע סמויה של מנגנון המדינה. לכן החלטתי, בהתאם לתקנות הצבא, למחוק מוזיאונים, כשם שמוחקים מוסדות רגישים אחרים, כך שמיקומם לא יתגלה ויסכן את ביטחון המדינה". בפרויקט "יש לי אהוב מסיירת חרוב" משנת 1997 הציג צילומים ושלטי רחובות בפסגת זאב (שבה הוא רואה התנחלות לכל דבר), כשהדגש הוא על שמות רחובות שכולם קשורים ביחידות צבאיות או במבצעים צבאיים.

על עזיבתו את ישראל והביקורת שלו כלפיה מסביר גל: "אחת הסיבות שהחלטתי לעזוב למדינה אחרת הייתה הרצון לבעלות על גופי שלי. בסוף שנות השבעים הבנתי כי מדינת ישראל מפקיעה (באופן סימבולי ופיזי) את זכות האדם על גופו. כדי להגשים את מטרותיה האידיאולוגיות והאימפריאליסטיות, מדינת ישראל מקריבה את חיי אזרחיה. ברגע שפענחתי את היחסים מעוותים האלה, הבנתי שאחת מהדרכים שבהן אני יכול לקבל בחזרה את הגוף שלי, כרכושי, היא לעבור למדינה אחרת".

מקורות וקישורים
אתר הבית של האמן
אתר Oznik
אתר hanitzotz
אתר springerin
אתר squarespace
אתר מט"ח
אתר עכבר העיר
אתר TelAvivcity
אמיר, י., "מאה שנים של בידוד", אתר ערב רב, 07/10/10
כהן-גרבוז, ט., "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", אתר Y-net, 21/06/07
עפרת, ג., "רב-תרבותיות: דברים לזכרה", אתר המחסן של גדעון
צלמונה, י., "100 שנות אמנות ישראלית", ירושלים, 2011.

כתב: נעם טופלברג

תשעה מתוך ארבע מאות, 1997, צילום, באדיבות האמן, מתוך אתר הבית של האמן
ללא כותרת (בית שחי), 2002, צילום, מתוך אתר הבית של האמן
חמורו המעופף של המשיח, 1991 - 1994, מיצב, מתוך אתר הבית של האמן
מחיקת המוזיאונים החשובים, 1995, סדרת צילומים, מתוך אתר הבית של האמן
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום