על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


אבא שלי חייל, אסד עזי My Father is a soldier, Asad Azi
2009 ישראל
160X105 ס"מ, שמן על בד 

ב-30 במאי, 1961, כאשר היה אסד עזי בן חמש נהרג אביו, סיאח עזי, ששירת במשמר הגבול, מידי צלף סורי בעת סיור מבצעי בגבול הצפון. כאמן בוגר, עוסק עזי בנושא החיילות במשפחתו באופן כמעט אובססיבי. התערוכה "אבא שלי חייל", שהתקיימה בשנת 2009 במוזיאון רמת גן ובה הוצגה יצירה זו, כללה למעלה משבעים יצירות שנוצרו בין השנים 2002 – 2009. היצירות היו חלק  מארבע סדרות של האמן, ורבות מהן מתבססות על תצלומים מאלבום התמונות המשפחתי של עזי, שאמר בהקשר זה: "הקשר שלי עם העולם הוא דרך תצלומים. זו רפלקסיה. השימוש אינו אקראי: הוא מתחיל מתצלומים הכי אינטימיים שלי, בעירום, ועובר לתצלומים של המשפחה. התערוכה מטיילת במרחב הנזיל הזה שבין אמנות ובין מציאות, השתקפויות שונות של מציאות".

אחד מהתצלומים הבודדים שנותרו למשפחה מהאב הוא תצלום שלו ניצב מתוח, לבוש מדים וללא נשק במהלך מסדר צבאי של משמר הגבול. האב עומד בשטח פתוח, כשברקע נוף אופייני של בסיס צבאי, עצים וחייל מתוח נוסף האוחז נשק לפני עמוד דגל שזהותו הלאומית אינה נראית. אחד החיילים במקום צילם את התצלום, והעביר אותו אל המשפחה לאחר מות האב. 

תצלום זה שימש את עזי לסדרת תמונות שמן (ראה תמונות 4 - 11) בהן הוא עסק בדמות האב כחייל באופן היכול להתפרש בו זמנית הן כהתפארות ילדותית בגבורת האב, הן כמחאה נגד מדיניות פוליטית והן כהצהרת נאמנות למדינת ישראל. בציורים שכפל עזי את הדימוי, הדגיש או טשטש אותו, צבע אותו בצבעים חזקים או הבהיר אותו, אך בכל מקרה שמר על התיאור המקורי כדימוי מרכזי. "אין דבר חי יותר מאבא מת", כתב האוצר מאיר אהרונסון בקטלוג התערוכה, וכיוון לשיח המתמשך לאורך שנים של עזי עם דמות אביו שבתמונה.  

ביצירה נראה התצלום המקורי בבירור, כאשר הוא מצויר כמו רישום עדין ומפורט. על-גבי הרישום מופיע גריד (רשת) של ריבועים בקו לבן עדין. הגריד מחלק את הציור לריבועים שווים, כמו מנסה לתפוס באופן מדעי את קנה-המידה ויחסי הגודל של הדימוי. מצד אחר הוא משמש כגדר המפרידה בין הצופה (והצייר) ובין האב המת שכמו נעלם אל העבר.

מעל לראשו של האב מתוארת בצבעים עזים סיכת "אות מלחמה". הסיכה ממוקמת במקום לא הגיוני ביחס לגריד "המדעי", ושוברת את תחושת הדיוק שהוא מעניק ליצירה. היא אינה אמתית וצבעיה אינם צבעי אותות המלחמה המקובלים, למרות שהם מזכירים אותם. המלחמה המסומנת בסיכה אינה מלחמה מסוימת, אלא אזכור של מלחמה באופן כללי. כמו כן לא באה לידי ביטוי ההבחנה הצבעונית בין חייל שנפל במלחמה ובין חייל שנספה בתאונת אימונים. בקטלוג התערוכה כתבה טל בן צבי: "קטעי צבע אלה מאזכרים את ציורי 'טבלאות הצבעים' של גרהרד ריכטר משנות התשעים. בבסיס הטבלאות עמדה שיטת הגרלה בין דוגמיות צבע הנמכרות בבית מסחר. תחושת ההגרלה, או נכון יותר תוצאותיה, הקובעות באופן שרירותי את בחירת הצבע קיימת בעבודותיו של עזי, ומקרינה על חוסר התכלית במותו של האב, ועל כך שהיה קרבן למלחמה מתמשכת שאין לה אותות משלה".

טשטוש הצילום, אי הזיהוי של המלחמה ואי הזיהוי הלאומי של הדגל  מרמזים על סתמיות המוות, כפי שכתבה בקטלוג טל בן צבי: "האב החייל עומד מול הטקסט בידיים ריקות, ללא דגל, ללא נשק, הוא אינו הורג את איש וגם אינו שותף לשום מעשה גבורה". משמעות נוספת היא התייחסותה הבעייתית של החברה הישראלית למעמדם של הדרוזים בישראל, כפי שטוען עזי: "מאז ומתמיד הייתי סכיזופרן. המעבר שלי מהחברה הדרוזית לחברה הישראלית רק החריף את העניין והאמנות היא רק ביטוי אחד שלו. כל העולם שלי בנוי על ניסיון לחבר בין שני הניגודים האלה לאיזו סינתזה הרמונית אחת, שתכיל את שניהם ותהפוך לדבר חדש לגמרי".

מקורות וקישורים
אתר הבית של האמן
אתר גברים בשמש
אתר נשים לגופן
אתר מכללת בית ברל
אתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
אתר גלריה הגר
אתר בצלאל
אתר מוזיאון חיפה
אתר Tel-aviv city
אתר עכבר העיר
אתר מוזיאון רמת גן לאמנות
אהרונסון, מ., אבא שלי חייל, אסד עזי, קטלוג, מוזיאון רמת גן, 2009.
בן צבי, ט., "הזיכרון הצילומי של אסד עזי", מקטלוג התערוכה אסד עזי, אבא שלי חייל, אוצר: מאיר אהרונסון, מוזיאון רמת גן, 2009.

כתב: נעם טופלברג

אבא שלי חייל, 2009, מתוך אתר גלריה הגר, באדיבות האמן
אבא שלי חייל, 2009, מתוך אתר גלריה הגר, באדיבות האמן
סיאח עזי, אבי האמן, מתוך אתר גלריה הגר, באדיבות האמן
סיאח עזי, אבי האמן, מתוך אתר גלריה הגר, באדיבות האמן
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום