על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


נס עדי Nes Adi
1966
צילום
  • צילום

עדי נס, צלם אמנותי ישראלי הפועל בז'אנר הצילום המבוים והזוכה בשנים האחרונות להצלחה רבה בארץ ובעולם. נס נולד בשנת 1966 בקריית גת להורים שעלו ארצה מאירן. בין השנים 1989 - 1992 למד ב"בצלאל" שבירושלים במחלקה לצילום, ובין השנים 1996 - 1997 למד מולטימדיה ותכנות במכללת סיוון בתל אביב. כבר מתחילת דרכו קיבל נס הכרה כאמן בעל חשיבות וזכה בפרסים שונים על עבודתו.

נס הוא אמן מורכב, המציג את רעיונותיו באופן הנראה פשוט. כאמן פוסט-מודרניסט, יצירותיו עמוסות בציטוטים מתולדות האמנות, במסרים פילוסופיים ובשיח חתרני עם התרבות הישראלית, האתוסים שלה והמציאות היומיומית. תצלומי הצבע גדולי-הממדים שלו, המצולמים תוך הקפדה גבוהה על איכויות הצילום והתאורה, נראים לעיתים כאילו נעשו בפשטות וללא כל מאמץ, אבל מאחורי כל דימוי ניצב מערך שלם של תחקיר ויזואלי וטקסטואלי, ובהמשך גם עבודת הפקה מורכבת, הכוללת חודשים ארוכים של מחקר, בחירת לוקיישנים, ליהוק דמויות, בניית סט, עיצוב תאורה, צילומי הכנה להעמדה ולבנייה של קומפוזיציה, איפור ובימוי מורכבים. 

הנושא המרכזי ביצירתו של עדי נס הוא עיסוק בסוגיות של הזהות הישראלית ובגבריות. עבודתו מתמודדת באופן מעמיק עם שאלות חברתיות ופוליטיות כגון מגדר (ג'נדר), מרכז מול פריפריה, מזרח מול מערב, סוגיות אתניות, יהדות, מיתוסים מקומיים, מיליטריזם, אנושיות וצדק חברתי.    

זהותו המינית של נס הייתה בעלת משמעות ביצירתו מאז ראשיתה. שנה לאחר סיום לימודיו בבצלאל (1993) הציג בגלריה של בית-הספר קמרה אובסקורה בתל-אביב בשיתוף עם הצלמת נעמי טליתמן פרויקט בשם "חיים יהודיים הומוסקסואליים בלונדון". בפרויקט זה יצאו השניים לתעד את חיי הקהילה ההומו-לסבית באנגליה. האוצרת רונה סלע רואה בפרויקט זה הצהרה פוליטית-חברתית, כמו גם הצהרה אמנותית בדבר מעמדו של הצילום כמדיום "אחר" באמנות. לדעתה, האמנים משתמשים כאן בכלי ה"אחר" הנאבק על מעמדו בעולם האמנות כדי לשקף את מעמדם הפוליטי-חברתי של קבוצה "אחרת" בחברה.    

הפרויקט הבא שיצר היה סדרת ה"חיילים", בין השנים 1994 - 2000, שבה הוא ביים דימויים שונים של חיילי צה"ל. בחלק מדימויי הסדרה מופיעים חיילים המשחזרים כביכול נושאים מן האמנות הנוצרית, כגון "הפייטה" ו"הסעודה האחרונה", ובאותו הזמן הם מצולמים כלולייני קרקס ושחקנים או מוצגים במצבים יומיומיים, אנטי-גיבורים כגון שינה, סעודה ועוד. מבקר האמנות של מעריב, יואב שמואלי כתב על סדרה זו: "צילומי החיילים של עדי נס מאששים וכולאים בכישרון גדול את התחושה העמומה והמתוקה-מרה ההיא של מי שלקח מספיק מרחק, כרונולוגי ונפשי, מימי התום המרוסקים ההם. זה תמהיל התחושה והזיכרון המשכרים והמשקרים שמבני המוצבים המבודדים, המנותקים, הריקים והמתפוררים באמצע שום מקום, המאוישים גברים צעירים ומתוחים, כמו חללה הפנימי של טיולית ההסעה המיטלטלת בדרך לא סלולה עמוסת חיילים קרועים ותשושים, הם הדבר האקזוטי, הפראי, המסתורי, המרגש ההוא, מאז ומשם, שלא ישוב עוד". פרויקט ה"חיילים" זכה להצלחה רבה. כך הפכה למשל היצירה "ללא כותרת" ("הסעודה האחרונה") לתצלום הישראלי היקר ביותר כשנמכר בשנת 2007 במחיר שיא של 264,000$.

בעקבות זכייה פרס גוטסדינר של מוזיאון תל אביב בשנת 2000 הוזמן נס להציג תערוכת יחיד במוזיאון תחת השם "תצלומים חדשים". התערוכה התבססה על תצלומי "סדרת הנערים", תצלומים בעיירת פיתוח, פרויקט שעסק בזיכרונות ילדותו מקריית גת. בתצלומים התייחס נס לגיבורי המיתולוגיה היוונית (נרקיס, אדוניס, היפנוס ועוד) ולמיתוסים מקומיים אחרים (נמרוד, אברהם ויצחק) שהומחזו מחדש בנופי ילדותו. התצלומים מדגישים את העזובה, העוני והיחסים הספק כוחניים ספק ארוטיים בין בני הנוער בעיירת הפיתוח. על הסדרה אמר נס: "בתמונות מסדרת הנערים המוצגות ב"קיץ שעבר" ביקשתי להתייחס לימי ילדותי, לחוויות, לזיכרונות ולסיטואציות שעיצבו את חיי. זכור היה לי, למשל, מקרה מהתיכון, שחבורת נערים נהגה לגרור את החלש מביניהם לאורך המסדרון לשירותים הציבוריים ולהפשיט אותו. בסדרה הזאת העיירה היא מעין כלא שהנערים אינם יכולים לברוח ממנו אלא בכוח הדמיון והפנטזיה". עיסוק נוסף הבא לידי ביטוי בסדרה זו הוא נושא עקדת יצחק. נס הציג ב"סדרת הנערים" תצלום של גבר מניף נער, כמעין קרבן. קומפוזיציה זו מתייחסת ישירות ליצירות של קדישמן משנות התשעים של המאה ה-20, המציגות אימהות מניפות את בנן המת. אך הנער של נס אינו מת, אלא מחווה בידו כלפי הצופה תנועה היכולה להתפרש הן כהנפת בוהן למעלה והן כאקדח. הנער המונף נראה כרוצה לעוף מעלה, אך התקרה הנמוכה והגבר הנושא אותו, שרגליו נטועות היטב בקרקע, מונעים זאת. גם בתצלומים האחרים בסדרה נראים הנערים ככלואים בעיר ללא מוצא (סורגים סוגרים חדרי מדרגות, אור חזק דרך חלון המאיר חדר בעוצמה כתא אסירים ועוד).

בשנת 2003 יצר נס סדרת תצלומי אופנה עבור מגזין גברים (Voguue Hommes International) של ירחון האופנה Vogue. גם כאן הוא השתמש ברעיון בית הכלא כבסיס לצילומים, ובשחקנים שאינם דוגמנים מקצועיים לבושים מותגי אופנת עילית בינלאומית. בכך הפך את צילומי האופנה לבעלי תכנים חברתיים ופוליטיים. נס על הפרויקט: "תצוגת האופנה, למשל, הופכת בתצלום שלי למצעד של אסירים בכלא. העמידה של דוגמנים מול קהל הופכת פה פתאום למסדר זיהוי... הכלא בפרויקט הזה הוא סוג של דימוי, של מטאפורה, כמו שהמדים בפרויקט של החיילים הם מטאפורה כדי להגיד דברים על גבריות ועל ישראליות. אז לפשוטו אלה אכן תמונות כלא, אבל הפרויקט הזה מתעסק מבחינתי במשהו הרבה יותר רחב, משהו שקשור לעולם הדימויים".

בשנת 2007 יצר נס את סדרת "סיפורי התנ"ך", שהפכה לסימן ההיכר של עבודתו. בתערוכה, שהוצגה במקביל בגלריה ג'ק שיינמן בניו-יורק ובמוזיאון תל-אביב לאמנות, הוצגו ארבע-עשרה יצירות שכל אחת מהן מתייחסת לדמות או דמויות מהתנ"ך (קין והבל, הגר, יעקב ועשיו, יוסף, אליהו, שמואל ושאול, דוד ויהונתן, איוב, רות ונעמי, אברהם ויצחק, נוח). כדמויות לתצלומים בחר נס מהגרים, פליטים ודמויות שוליים בחברה הישראלית. סמדר שפי על תערוכה זו (הארץ 30/03/07): "שימוש בסמלים יהודיים חוזר באמנות הישראלית מאז ראשיתה... נס רואה בנושאים התנ"כיים-היהודיים משנה חברתית, לא פחות משהיא דתית...
מבחינה זו התערוכה של נס היא הצהרה פוליטית מובהקת. הוא דן בכרסום, שלא לומר היעלמות, של ערכים חברתיים-הומניים שרובם נסמכים על מקור תנ"כי-יהודי, מהשדה החברתי בישראל. בתערוכה נראים בית תמחוי, נשים נוברות באשפה, הומלסים מתגוללים ברחוב ואדם מבוגר חסר שיניים. כל אלה דימויים שרובנו מעדיפים להדחיק, דימויים המבליחים לשעה קלה בתודעה הציבורית סמוך לפרסום דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי או בעקבות מקרי רצח של חסרי בית".

בשנת 2012 הציג נס את סדרת "הכפר" בתערוכה שהוצגה במקביל בגלריה זומר בתל-אביב, גלריה Praz-Delavallade פריז וגלריה Jack Shainman ניו-יורק. סדרת תצלומים זו, שנוצרה אחרי סדרת "סיפורי התנ"ך", מציגה את שברו של החלום הציוני על ערכי עבודת האדמה שלו. התצלומים מציגים דמויות וסיפורים מהקהילה הכפרית בעמק יזרעאל, הנראים כגרסה מודרנית לאירועים ודמויות מהתנ"ך, המשולבים באלמנטים מטרגדיה יוונית (התיש, המקהלה, העיוור והגיבור הטרגי). התחושה בתצלומים טעונה, כמו לאחר התרחשות אסון או לפניה, והם חושפים בפני הצופה עולם פנימי סוער ובעייתי החבוי תחת המראות הפסטורליים של הכפר.

תודה מיוחדת לעדי נס על הארותיו

מקורות וקישורים
עומר, מ., עדי נס (קטלוג), מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2007.
אתר הבית של האמן
אתר גלריה jack shainman ניו-יורק
אתר גלריה זומר, תל-אביב
אתר גלריה praz-delavallade פריז
יהב, ג., "עדי נס: הנשמה המלאכותית לארץ מדומיינת", אתר הארץ, 30/05/12
רבינא, ד., "כל הקודם זוכר, על פעולת הניסוח בצילום של עדי נס"
שמואלי, י., "מיידי, חזק, מהפנט", מעריב
אתר בוסתן הפירות
שפי, ס., "התנ"ך בחצר האחורית", הארץ, 30/03/07
מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
אתר הקרן למצוינות בתרבות
כהן-גרבוז, ט., "הגר בשנות האלפיים" 22/03/07, אתר Y-net
שפרבר, ד., "שבירת ההיררכיה והמיתוס הפטריארכאלי ביצירתו של עדי נס", אתר טקסטורה
שפרבר, ד., "עקדת הבנים והנפתם", 10/11/08, אתר קולך
אתר Mako
ראיון עם קובי מידן באתר You-tube

אתר הבית של האוצרת רונה סלע

כתב: נעם טופלברג

צילום: זיו קורן, באדיבות האמן
ללא כותרת (הסעודה האחרונה), 1999, באדיבות האמן
ללא כותרת (אברהם ויצחק), 2004, באדיבות האמן
ללא כותרת (הגר), 2005, באדיבות האמן
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום