על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


ניטשה, פרידריך Nietzche, Friedrich
1900-1844 גרמניה

פילוסוף גרמני

ניטשה הוא אחד מהפילוסופים הגרמנים המשפיעים ביותר במחשבה המערבית של המאה התשע-עשרה והמאה העשרים. ניטשה בדק מחדש את מערכות התרבות של העולם המערבי הבנויות מדת, מוסר ופילוסופיה, ומסקנותיו השפיעו השפעה ניכרת על תאולוגים, פילוסופים, משוררים וסופרים. לרעיונותיו החדשניים הגיע מדרכי החשיבה הרציונליות של עידן ההשכלה. הצהרתו המשפיעה ביותר היתה על "מותו של אלוהים". אף על פי שניטשה היה אדם שהתנגד לאנטישמיות, ללאומנות ולכוח פוליטי, לאחר מותו עוותה תורתו ושמו גויס לשירות המשטרים הפשיסטיים.

ניטשה נולד בסקסוניה שבגרמניה. אביו עבד כאיש דת לותרני, ונפטר כשהיה ניטשה בן חמש, וניטשה גדל עם אמו ואחותו. בשנת 1858 זכה במלגת לימודים והחל ללמוד בפנימיית "פפורה", שהייתה פנימייה ללימודים פרוטסטנטיים. הוא הצליח מאוד בלימודיו, ובשנת 1864 התקבל ללימודי תאולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת "בון". באוניברסיטה זו לא העריך את המרצים, ולכן פנה לכתיבת מוזיקה. בשנת 1865 התקבל לאוניברסיטת "לייפציג". בתקופת לימודיו פגש את המלחין ריכרד ואגנר (Wagner) ונחשף לפילוסופיה של שופנהאור (Schopenhauer).

בשנת 1868 התגייס לצבא, אך כעבור זמן מועט נפצע בחזהו ופרש. כעבור שנה המליץ עליו אחד המרצים שלו מאוניברסיטת "בון" לקבלו כמרצה באוניברסיטה זו, על אף שלא היה עדיין בעל תואר דוקטור. כבר בשנת 1869, בהיותו בן עשרים וחמש, קיבל משרת פרופסור ומונה כראש החוג לפילוסופיה. כעבור שנה חלה בדיפטריה ודיזנטריה, ומאז היה חולה כרוני.

בשנת 1872 פרסם את ספרו הראשון "הולדת הטרגדיה" (The Birth of Tragedy). בספר זה משתחרר ניטשה מדרך המחשבה המקובלת של הפילוסופיה המערבית שנבנתה באמצעות טיעונים ועובר לדרך מחשבה המתבססת על השערות. בספר זה מעלה ניטשה את ההשערה שהטרגדיה היוונית צמחה מתוך חיבור בין אלמנטים דיוניסיים לאפולוניים. ניטשה סבר כי הטרגדיה היוונית הפסיקה במקום שהמחשבה הסוקרטית הרציונלית החלה. בספר זה הקדיש ניטשה את עשרה ראשי הפרקים האחרונים למוזיקה של ואגנר. הוא טוען שהמוזיקה של ואגנר מצליחה להוליד מחדש כוחות דיוניסיים ואפולוניים. ספר זה לא התקבל בקרב הפילוסופים מאחר שכתיבתו התבססה על השערות ודמיון ולא על היגיון.

משך תקופת הכתיבה הפורייה של ניטשה נמשכה תשע שנים. בשנים אלו היה ניטשה חולה מאוד וחי בהתנתקות מהסביבה באלפים השווייצריים. בין השנים 1879 עד 1888 כתב את "מעבר לטוב ורע" (Beyond Good and Evil) (1886), "הגנאולוגיה של המוסר" (The Genealogy of Morals) (1887), "האנטי כריסטוס" (The Anti Christ) (1888), "כה אמר זרטוסטרה" (Thus Spoke Zarathustra) (1885-1883) ועוד.

"כה אמר זרטוסטרה" נחשב ליצירת המופת הגדולה של ניטשה. בספר זה ניתן לזהות את עיקרי תורתו שבה בא לידי ביטוי מושג "הרצון לכוח". הספר נכתב בסגנון נבואי תנ"כי, ובו ממציא ניטשה את המושג "אדם עליון" (Superhuman), מושג שהשפיע רבות על המחשבה במאה העשרים. במושג "אדם עליון" מתכוון ניטשה לאדם הנעלה המצדיק בקיומו את קיום הגזע האנושי כולו. "האדם העליון" הוא אדם שמצליח לממש את כל הפוטנציאל הגלום בו ללא תלות בהתפתחות אבולוציונית או הישענות על המוסר הנוצרי הקיים (הכוונה למוסר המקובל על ההמון). "האדם העליון" מצליח לפתח לעצמו את חוקי מוסריותו הנבנים מתוך חוויית היותו. מושג זה עוות על ידי היטלר שבחר בו כדי לאפיין את הגזע הארי.

במשך כל שנותיו לא זכה ניטשה להכרה נרחבת. בשנת 1889 הוא נתקף בהתמוטטות עצבים, ועד מותו בשנת 1900, והוא בן חמישים ושש בלבד, חי בצל מחלת נפש שלא אפשרה לו לתפקד.

מקורות

Grigson, Geoffrey (1954),People, Waverly book company, pp. 304-305.
Britannica multimedia 99, CD-ROM, Nietzsche, Britannica, 1999.
Friedrich Nietzche
Friedrich Nietzche


כתב: פיטר מלץ
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום