על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


אופקים חדשים New Horizens
1964-1948 ישראל
בנוף האמנות הישראלית אין קבוצה שחשיבותה והשפעתה עולה על זו של "אופקים חדשים". הקבוצה "אופקים חדשים" נוסדה בישראל בשנת 1948 אחרי מלחמת העולם השנייה מתוך מגמה להתחבר מחדש לאמנות העולמית ולפרוץ לעבר מגמות המופשט על ידי הפיכתו לדגל ולאידאולוגיה.

קבוצת אופקים נולדה מעט לאחר קום המדינה כתוצאה משערורייה פנימית שפרצה ב"אגודת הציירים" שבמסגרתה הודח מחברותו באגודה הצייר יוסף זריצקי. לאות הזדהות וכן מתוך חוסר הסכמה לתוכן ולמסגרת של האגודה, החליטו כמה חברים אחרים לעזוב מרצונם וקבוצת פורשים זו ייסדה את "אופקים חדשים".

בראש הקבוצה עמד יוסף זריצקי ועם חבריה האחרים נמנו בין היתר: יחזקאל שטרייכמן, פנחס אברמוביץ, אביגדור סטימצקי, אהרון כהנא, צבי מאירוביץ, מרסל יאנקו, יוחנן סימון, יעקב וכסלר, אריה ארוך.

התערוכה הראשונה של הקבוצה הוצגה בשנת 1948 והתבלטו בה מגמות שונות - מקוביזם סינתטי בעבודותיהם של שטרייכמן: "דיוקן" (1952), של מרסל יאנקו: "נוף סתיו" (1950) ו"אזעקה" (1948), של אהרון כהנא: "הנביאה" (1954), של יעקב וכסלר: "אישה יושבת" (1954), ועד להשפעות הראליזם הסוציאליסטי בעבודותיו של יוחנן סימון: "שעת צהרים" (1940), וגם מה שנקרא מאוחר יותר "המופשט הלירי" בעבודותיו של זריצקי.

המופשט בתערוכה זו וגם בתערוכות שהגיעו בשנה שלאחר מכן היה הלכה יותר מאשר מעשה. האמנים אמנם דיברו על מופשט וראו בו דגל חדש, אך עדיין ציירו במתכונת הישנה, הסיפורית.

התגובות לתערוכה ולמגמה החדשה שהחלה מבצבצת באמנות הישראלית, היו קשות ושרויות באווירה של עוינות הן מצד הקהל והן מצד המבקרים, אך עם זאת הצליחה הקבוצה ליצור מבנה ארגוני-פוליטי חדש לחיים האמנותיים בארץ על פי האידאולוגיה והמבנה הארגוני שלה עצמה. גרעין האידאולוגיה של "אופקים חדשים" היה - או נכון יותר, שאף להיות - האמנות המופשטת. אך הגדרתו של המונח הייתה גמישה ואפשרה את קליטתם של סגנונות אחדים. עם הזמן החלה הקבוצה לתפוס את עצמה כקבוצה מחפשת ולפיכך מחדשת. הקבוצה שמרה בקנאות על ייחודה, וחבריה סירבו להשתתף בתערוכות מעורבות.

אמני "אופקים חדשים" נעו בין שני צירים: מצד אחד הם שאפו לבטא את עצמם כאמנים ישראלים ויהודים, ומן הצד האחר הם חשו את הצורך בשפה חדשה, בינלאומית.

הניתוק מן האמנות הבינלאומית הביא עמו בלבול במושגים, ולפיכך נתפס בתחילה הקוביזם סוג של אמנות מופשטת. ייתכן שדווקא ניתוק זה הוא שיצרו את מה שהתעתד להיות הסגנון השליט של הקבוצה, "המופשט הלירי".

אבי הסגנון החדש היה זריצקי. הסגנון התאפיין בגמגום, בחספוס ובראשוניות הנובעים מהיותו של הציור מושתת על חומר ועל טקסטורה ועל היחס שבין היד למכחול. הציור הלירי הוא ציור המצוי בתהליך, כך שהצופה אינו רואה מול עיניו תוצר מוגמר. לדוגמה: "יחיעם" (1960), ציור שמן - עבודה המבטאת חופש ואקספרסיביות בתוך קוביזם סינתטי, שכאמור ייצג את המופשט ההתחלתי של הקבוצה. ההפשטה היא הפשטה מן הטבע שסימני ההיכר שלו נותרים בתמונה. דוגמה נוספת: "עוצמה" (1950), קווים שבורים היוצרים שכבות קובייתיות בצבעוניות חזקה. כמו כן העבודה "אמסטרדם" (1953), ציור שמן אקספרסיבי המשלב בין הגאומטרי למופשט.

בסגנון הציור הלירי על מאפייניו עבד גם אביגדור סטימצקי. עבודותיו מופשטות, אקטיביות אך לא אלימות, והן בולטות ביסוד המונוכרומטי כחלחל-אפור. סטימצקי יוצר בעבודותיו שני מערכים - של צבע ושל קו, מערכים היוצרים יחדיו שיתופיות בד בבד עם שמירה על עצמאות. לדוגמה: "בוקר" (1963), "ללא כותרת" (1959).

לצד עלייתו של "המופשט הלירי" והיחלשות המופשט הגאומטרי, חל שינוי בקרב חברי הקבוצה, בעיקר כתוצאה מהשפעתו של זריצקי על המערך הארגוני ועל אופי העבודות של האמנים.

מול "אופקים חדשים" ניצבו שאר הציירים בארץ, ובין שתי הקבוצות הסתמנו מחלוקות קשות ופירוד. בשנות החמישים חל פירוד גם בתוך הקבוצה עצמה כתוצאה ממריבות על רקע סמכויות וסכסוכים אישיים אחרים. הפורשים הראשונים היו מרסל יאנקו, אהרון כהנא ויוחנן סימון, ואליהם הצטרפו מאוחר יותר סטימצקי, מאירוביץ ואחרים.

בשנת 1964 התפרקה הקבוצה באופן סופי.

קישורים נבחרים
מאמר על האמנות הישראלית מאת רותי דירקטור

יחזקאל שטרייכמן
ביוגרפיה ומספר תמונות
"אשה מסבה", 1957
"אשה יושבת"
"נוף", 1964

מרסל ינקו
ביוגרפיה ומספר תמונות
"עין הוד", 1955
"עז"
"מכבים"
"מסע לזיטרא", 1960

אהרון כהנא
ביוגרפיה ומספר תמונות
"הפסנתרן", 1965
"ללא כותרת", שנות החמישים
"פנים עם עירום", 1963

יעקב וכסלר
ביוגרפיה ומספר תמונות
"חלונות"

יוחנן סימון
תערוכה של יוחנן סימון במוזאון תל אביב, בעיני תלמידי בית ספר
"נוף", 1967 (אוסף בית הנשיא)
"ערב בקיבוץ"
"נביטה", 1963
"דמויות בקיבוץ", שנות הארבעים
"נאהבים בנוף"

יוסף זריצקי
"נוף מבעד לחלון", 1942
"על פי ה-2 במאי, 1808 של גויה"
"אגרטל פרחים על כסא"

אביגדור סטימצקי
ביוגרפיה ומספר תמונות
"צמיחה", 1963 (אוסף בית הנשיא)
"דמויות בבית קפה"
"זכרון יעקב"

צבי מאירוביץ'
"סירות"

"אריה ארוך"
"נוף פסטורלי" (אוסף בנק דיסקונט)

מקורות
בלס, גילה (1980), אופקים חדשים, רשפים, פפירוס, תל אביב.
תמוז, בנימין (1991), סיפורה של האמנות הישראלית, מסדה, גבעתיים, עמ'
212-151.

artnet.com: Resource Library: New Horizons

Israeli Art Index -Z

מאירוביץ, צבי
ינקו, מרסל
ינקו, מרסל
וכסלר, יעקב
סטימצקי, אביגדור
סטימצקי, אביגדור
אברמוביץ, פנחס


כתבה: גליה כהן

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום