על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


אולימפיה, אדוארד מאנה Olympia, Manet
1863 צרפת
 שמן על בד, 190X 130 ס"מ

ביצירה מפורסמת זו מציג אדוארד מאנה ריאליזם שונה מזה שהטיף גוסטב קורבה (Gustav Courbet), באמצעות הסתמכות על נושא מסורתי של עירום נשי שוכב המתורגם לנוסח מודרני. המהומה שעוררה היצירה בסלון של 1865 לא הותירה ספק בכך שהקהל והמבקרים לא קיבלו את הפרשנות המודרנית והנועזת של מאנה. מתוך אלפי הציורים שהוצגו בתערוכה נאלץ המוזיאון להציב שני שומרים ליד תמונה זו על מנת להגן עליה מפני פגיעה והיא כונתה "האולימפיה הרקובה של מאנה".   

"אולימפיה" הוא שמו של איזור במערב חצי האי פלופונסוס (Peloposnesos) ביוון, שם נערכו המשחקים האולימפיים בימי קדם. השם אולימפיה נקשר עם אלת הניצחון ניקה (Nike) שפסלה נמצא בחפירות ארכיאולוגיות באזור. השם אולימפיה ניתן לתיאורי נשים עירומות במסורת האמנות המערבית, המתוארות כאלות ניצחון.

הדמות של אולימפיה ממוקמת במרכז היצירה, ולצידה המשרתת. המיטה שעליה היא שוכבת מתחילה ונגמרת מעבר לגבולות הבד, כמו גם החתול המציץ מעבר לצד הימני של המסגרת. הקרבה של המיטה והדמות אל הצופה וחלוקת החלל על-ידי המסגרת יוצרות תחושה של חדירה אל חדר מיטות אינטימי. הצופה אינו ממוקם בחלל ברור (בגלל החיתוך) ואינו רואה את שאר החדר. הדמויות, כמו אלו המתוארות ביצירה "ארוחת בוקר על הדשא" , משוטחות, והחלל חסר עומק.

את התנוחה לקח מאנה מ"וונוס מאורבינו" של טיציאן (Titian), אך הפך את המראה למודרני על-ידי נטרול האידיאליזציה המקובלת לטובת ארציות ריאליסטית ובוטה.

הדמות מתוארת בעדינות ובדקויות של גווני העור והמצעים שעל המיטה. הניגודים החדים שבין הבהירות של הדוגמנית והמצעים ובין הגוונים הכהים של המשרתת, החתול והרקע מוסיפים נופך מודרני, ריאליסטי וחי לנושא המתואר בדרך כלל באור חלומי אחיד, אך נתפסו על ידי הקהל כלעג לנושא המתואר. החיות ותפיסת הרגע המציאותי העולים מהטיפול של מאנה בצבע היו מהמבשרים של הסגנון האימפרסיוניסטי שהלך והתגבש באותה תקופה.

יש לציין כי הצגת העירום ביצירה אינה שונה בהרבה מיצירות אחרות שהוצגו באותה תקופה. ההבדל העיקרי היה השימוש של מאנה בנושא קלאסי והפיכתו למודרני. כיצד הפכה אישה פשוטה, שמוסריותה מוטלת בספק, לנושא המרכזי של ציור שמן גדול? הנשים העירומות המופיעות בציורי העבר מוצגות תמיד כאלות, דמויות תנכיות או כחלק מנושא אחר. כאן, מציג מאנה את האישה האמיתית, המופיעה במערומי החולין והמביטה אל הצופה ללא בושה.

כאמור, לקח מאנה ז'אנר ידוע ועיוות אותו לחלוטין. הדמות אינה ישנה כמקובל, אלא ערה ומביטה אל הצופה בחוצפה. החתול השחור שלצידה נחשב סמל למיניות, ויחד עם כלי המיטה הסתורים ברור כי אין מדובר באישה צנועה במיוחד, וכנראה שרק כמה דקות לפני כן עסקה במקצוע העתיק בעולם. הסרט שעל צווארה של הדמות היה אביזר מוכר אצל זונות בפריז, ובאופן ציני למדי הפך לאביזר אופנתי אצל נשות החברה הגבוהה בעיר דווקא לאחר תערוכה זו.

אולימפיה של מאנה מודעת לכך שצופים בה, ונהנית מכך. היצירה אינה מטושטשת, אלא להפך: מאנה דייק בפרטים ובטכניקה כדי לא לאפשר לצופה "לברוח" מן הדמות ומפרטי גופה. בכך הוא עימת את המוסר הכפול של צופיו עם המאוויים המיניים הבסיסיים ביותר.  

מקורות וקישורים
אתר Webmuseum
אתר jssgallery

אתר מוזיאון אורסיי

אתר אוניברסיטת צפון קרוליינה

אתר Artchive

אתר עיתון הגארדיאן

כתב: נעם טופלברג

אולימפיה, מתוך אתר ויקיפדיה
אולימפיה, מתוך אתר ויקיפדיה
טיציאן, ונוס מאורבינו, 1538, שמן על בד, מתוך אתר ויקיפדיה
טיציאן, ונוס מאורבינו, 1538, שמן על בד, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום