על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


פרדסים ביפו, נחום גוטמן Orchards in Jaffa, gutman nahum
1926 ישראל

שמן על בד

בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט" (1959) כתב נחום גוטמן על הפרדס ביצירתו:
"הפרדס הזה היה בעינינו כמין פרק שהוצא מאחת האגדות של אלף לילה ולילה. וכמו כל אגדה המתנכרת לחיי יומיום הסובבים אותה - היה גם הוא מכונס בתוך עצמו. הפרדס היה היפוכו הגמור של הלך החיים בשכונה החדשה, שהייתה פתוחה ברחובותיה לכל ארבע הרוחות ומיושבת אנשים שונים מארצות שונות".

הפרדס מילא תפקיד מרכזי בציוריו שלגוטמן במחצית השנייה של שנות העשרים של המאה ה-20. מעבר להיותו חלק משמעותי בנוף המקומי, היווה הפרדס מקום של סוד ותעלומה. ביצירה זו עולים סימני שאלה רבים לגבי המתואר: הדמויות הן נשים מסודרות בקבוצות סימטריות, הלבושות כערביות ומפנות את גבן אל הצופה. דמות הכלה היא היחידה המביטה אל הצופה ולידה היפוכה – דמות שחורה המנופפת אל מעבר לשיחים אל מישהו לא ידוע. הצמחייה עבותה ומסוגננת, בדומה לצמחייה בציורים הנאיביים של רוסו, וצבעיה כהים ביחס לצבעי השביל הבוהקים. עם זאת, נוגה בלתי מוסבר מתואר מימין, על האדמה שבקצה השביל, כמו השתקפות של מים או "פטה מורגנה" (מצג שווא במדבר).

כמקובל בציוריו של גוטמן, האור ביצירה מושגי, ונדמה כי הוא נובע מתוך הדמויות והנוף ולא ממקור חיצוני. אך ביצירה זו, בניגוד ליצירות המתארות עובדי אדמה, האור אינו ביטוי לשלמות הפנימית של הדמויות העובדות אלא לשלווה ומסתורין המחברים בין הדמויות ובין הפרדס. המסתורין והאגדה המגולמים בפרדסים של גוטמן הם התרגום הארץ-ישראלי שלו למסתורין ולאגדה של היערות האירופאים. הצמחייה העבותה מסתירה את סודותיה מפני הצופה, ממש כשם שהנשים הערביות מסתירות ממנו את פניהן ואת גופן.  

סודו של הפרדס של גוטמן קשור בארוטיקה מקומית. הדמויות של הנערות הערביות היו בעיניו מודל לקסם המזרח, כפי שמתואר ביצירות רבות. בציורי פרדס אחרים הוא תיאר ערביות עירומות מסתתרות בין הצמחים. גם ביצירה זו, שאין בה כלל עירום, יש רמיזות מיניות בדמות הכלה העומדת לאבד את בתוליה. הרכבת היא הרכבת המגיעה מירושלים ועוברת בסוף רחוב אלנבי בתל-אביב. על-פי תיאורו של גוטמן בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט" ניתן לדעת במדויק את מיקומו של הפרדס. עם זאת, התיאור הוא סכמתי ומסתורי. קיימת סברה כי הרכבת מייצגת את הגבריות ואולי נושאת איתה את חתנה של הכלה. כך ניתן לפרש את נפנוף היד של הדמות השחורה שליד הכלה כנפנוף שלום לרכבת ולחתן.

פרשנות נוספת של הדמות השחורה מתקשרת אל החטא הקדמון, הוא אכילת התפוח בגן העדן. על-פי פרשנות זו הפרדס הוא דימוי של גן העדן – פרדס=פרדייז (Paradise), הכלה היא התום והבתולין, והדמות השחורה אינה מנופפת לשלום אלא קוטפת את הפרי מן העץ. 

המשותף לכל הפרשנויות הוא תחושת האגדה והחלום שביצירה. גוטמן הביט בפרדס בעיניים ילדותיות ונאיביות. הפרדס שלו הוא דימוי למסתורין, לקסם ולארוטיקה של המזרח. כאמור, השפעתו של רוסו ניכרת גם בתיאור הצמחייה, אך גם בהשטחה, בצבעוניות הלוקאלית ובתפיסת החלל השטוחה, הבאה לידי ביטוי בהרמה של משטח היצירה כלפי מעלה. אך בעוד רוסו תיאר ביצירותיו עולם פנטזיה ודמיון פרטיים, שבהם המציאות תופסת מקום משני, גוטמן יצא מן המציאות החלוצית והארץ-ישראלית ותיעל את הפנטזיה שלו על-פיה.

מקורות וקישורים
אתר מוזיאון נחום גוטמן
עפרת, גדעון, האמנות הישראלית והמסורת היהודית, מחניים 11, תשנ"ה
עפרת גדעון, סוד הפרדס של נחום גוטמן, מתוך אתר מוזיאון נחום גוטמן
פייפר, דיויד, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, ירושלים, 2001.
צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, ירושלים, 2011.
תמוז, בנימין (ער'), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, תל-אביב, 1980.

כתב: נעם טופלברג

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום