על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


קמנו לאיטנו, רוי ליכטנשטיין We Rose up Slowly, Roy lichtenstein
1964 ניו-יורק
172.7X233.7ס"מ, שמן ומגנה על בד 

בתחילת שנות השישים של המאה העשרים נפרד אמן הפופ האמריקאי רוי ליכטנשטיין מסגנונו המוקדם, שהושפע מהקוביזם והחל לעשות שימוש בדימויים מתוך חוברות קומיקס. הבחירה שעשה ברעיון זה כמוטיב חוזר ביצירתו הייתה גם הפריצה הגדולה שלו כאמן פופ 

ליכטנשטיין ראה בחוברות אלו את תמצית התרבות האמריקאית המסחרית והפופולרית. הדימויים בחוברות הקומיקס מוגזמים, שטוחים ומסחריים ונועדו למשוך את העין והלב באופן שטחי וסטראוטיפי. ביצירותיו בוחר ליכטנשטיין דימוי מסוים ומנתק אותו מן הרצף הסיפורי. הוא מעתיק את התמונה ומגדיל אותה לממדי ענק. בכך הופך ליכטנשטיין את הדימוי לסמל בעל משמעות תרבותית רחבה. יצירותיו מתמקדות בשני סוגי דימויים בעיקר – דימויי מלחמה ואהבה.

הצבעוניות של ציורי הקומיקס פשוטה ולוקאלית, הדימויים שטוחים ומוקפים בקו מתאר שחור, והתמונות אינן מנסות לחקות את המציאות הנראית אלא להפך – להצהיר על עצמן כסכמה, חיקוי מסחרי ותעשייתי. בציורים לא ניכר מגע ידו של האמן ותהליך העבודה של ליכטנשטיין מחקה טכניקות דפוס מסחריות של פרסום ועיתונות. תהליך העבודה של ליכטנשטיין כולל הקרנה של סקיצה על גבי בד הציור ועבודה פרטנית ביד. על מנת להגיע לתוצאה שתראה מכאנית הוא מכין שבלונות של משטחים מחוררים, אותן הוא מניח על גבי הבד ומורח בצבע כך שמתקבל משטח מנוקד באופן מדויק. טכניקה זו מחקה את טכניקת ההדפסה של תמונות בעיתון ובחוברות קומיקס. לאחר מכן הוא צובע במברשות רחבות את המשטחים הלוקאליים ולבסוף מקיף את הדימויים בקו שחור מדויק.

יצירה זו שייכת לסדרת ציורי האהבה הרומנטיים. הציור מתואר זוג צעיר ויפה תואר הנסחף לנשיקה סוערת. שתי הדמויות דומות זו לזו, כאילו הן גרסה נשית וגברית של אותו אדם. הרקע לדמויות הוא מעיין מערבולת מופשטת כחולה ומנוקדת בנקודות אור המסמלת את התנתקותן מזמן ומקום והיסחפותן אל תוך הרגע. פס כחול, כאילו ניתק מהמערבולת ומקיף את בני הזוג. התמונה נשלטת על ידי צבעי כחול וצהוב וורוד מנוגדים, כשהרקע הכחול, הקר, נסוג לאחור אל האינסוף והצהוב-וורוד החם של הדמויות "מקפיץ", אותן אל עבר הצופה.

כמו ביצירות אחרות שלו, הטקסט מופרד מהתמונה במסגרת ניטרלית, אפורה משלו. תפקיד הטקסט הוא כשל קול פנימי של הדמויות המתאר במילים את הדימוי בתמונה: "קמנו לאיטנו...כאילו כבר איננו שייכים אל העולם החיצוני יותר...כשחיינים בחלום צללים שאינם זקוקים לנשימה". הטקסט, כמו התמונה, מוגזם וסכריני, אך באופן מוזר מעורר בצופה רגשות. על נושא זה אמר ליכטנשטיין: "אני משתמש בקלישאות ומנסה לארגן אותן כך שיהפכו למונומנטליות".  

תמצית ציורי הקומיקס של ליכטנשטיין היא בניתוק מהרצף הסיפורי ובהגדלה. בעוד מטרת המקור (חוברת הקומיקס) היא לספר סיפור, בדרך כלל פשטני ורגשני, מטרת הציורים היא להעביר מסר חברתי, פוליטי ותרבותי עמוק, דווקא באמצעות הניגוד שבין הקלישאה ובין האמנות. על ידי ההגדלה העצומה של התמונות מדגיש ליכטנשטיין את הבנאליות והריקנות של הדימויים אותם הוא בוחר. בחינה של מגוון ציוריו מעלה כי הנושאים והדימויים שהוא בוחר מציגים תמונה ביקורתית וצינית של הקפיטליזם התעשייתי בארה"ב.

במקרה של יצירה זו, האופן המכאני והמנוכר בו הן מצוירות, מהווה ביקורת על הדרך בה התרבות המערבית והאמריקאית במיוחד, מציגות את האהבה והזוגיות כקלישאה ריקה מתוכן וחסרת מורכבות. ליכטנשטיין לועג לדימויים הפשטניים והמסחריים של אהבה כפי שהם מופיעים בתקשורת, בעיתונות, בפרסומות ובחוברות הקומיקס.  

מקורות וקישורים
אתר visual-arts-cork
אתר Lichtenstein foundation
אתר המוזיאון לאמנות מודרנית ניו-יורק (מומה)
אתר Artnet
אתר free-college-essays
אתר museumsyndicate
אתר מוזיאון פרנקפורט לאמנות מודרנית

כתב: נעם טופלברג

קמנו לאיטנו, מתוך אתר wikipainting
קמנו לאיטנו, מתוך אתר wikipainting
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום