על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


צבר, עאסם אבו שקרה Sabra, Asim Abu Shakra
1988 מוזיאון ישראל, ירושלים

צבעי שמן על נייר, 96X91 ס"מ

עאסם אבו שקרה, צייר פלסטיני, יליד אום אל פאחם, הוא אחד האמנים הפלסטינים היחידים שזכו לחיבוק של ממסד האמנות הישראלי, בייחוד בשל דימויי הצבר שביצירתו. הצבר של אבו שקרה הפך לקנון ישראלי, דווקא בשל החתירה שלו תחת המשמעויות המקובלות של הצבר בחברה הישראלית.

צמח הצבר מאפיין את נוף המדבר המקומי, והחברה היהודית אימצה אותו כסמל לדור הראשון שנולד בארץ ישראל והפך למיתוס המגדיר את היהודי החדש. השם "צבר" נולד ככינוי גנאי שהעניקו בני העליות השנייה והשלישית לאיכרים תושבי הארץ, אך במהרה הפך למושא הערצה. בספרו "להיות עם חופשי" (1977) מיטיב החוקר אמנון רובינשטיין לתאר את תכונות אידיאל "הצבר העליון": "אין בו פחד, חולשה ומורך לב; אין בו תאוות בצע; אין בו חנופה; אין בו גלותיות. הוא יליד הארץ, פריה של תקוות דורות, עומד בניגוד לכל מה שהיה יהודי בגולה. הוא עברי ולא יהודי, והוא עתיד לשים קץ להשפלת אבותיו. כל מה שחסר ליהודים יהיה בו: כוח, בריאות, עבודת כפיים, שיבה אל האדמה, שורשיות, וגם מעט מאיטיותו ומכבדותו של האיכר" (עמ' 102).

דימוי אידיאלי זה היה כמובן שונה מהמציאות, עובדה שהביאה לשבירתו במהלך שנות השישים של המאה ה-20 ולביקורת רבה עליו במהלך שנות השבעים והשמונים. על רקע ביקורת זו הופיעו במהלך שנות השמונים של המאה ה-20 דימויי הצבר של אבו שקרה, החותרים תחת המיתוס הישראלי, וזו אולי הסיבה העיקרית שהתקבלו בברכה על ידי הממסד הישראלי האמנותי.

בעבור אבו שקרה הצבר סימל בראש ובראשונה את הפלסטיני שחי בישראל טרם הקמת המדינה. רולנד פורר, שאצר תערוכה של ציורי אבו שקרה בשנת 2008 בגלרייה גולקונדה
בתל-אביב הסביר: "הצבר הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הפלסטינית שאנחנו 'השאלנו' מהם, ממש כשם ש'השאלנו' את עצי הזית. זה סמל וחלק יומיומי מהחיים הפלסטיניים שמשמש להם, בין היתר, כדי לסמן גבולות של חלקות אדמה. יש לצבר תכונות ייחודיות לו. הוא עקשן ושורד וגם אם מנסים לחתוך או לשרש אותו, הוא יחזור לצמוח מחדש, ימשיך ויתרבה. אבו שקרה החזיר את הצבר שנוכס על ידי הישראלים בחזרה לעם הפלסטיני. הוא מראה את הצבר עקור משורש במקומות שאינם טבעיים לו, אבל מצד שני אפשר לראות אותו גם גאה כמו בציור '
משוכת הצבר' שבו הוא פורח בכל תפארתו".

ביצירה זו מתואר הצבר בעציץ, כמו ייחור שנקצץ מסביבתו הטבעית והוכנס אל הבית פנימה. הצבר אולף, בוית, וצומצם לגבולות ברורים שהוגדרו לו מראש, ממש כפי שהפלסטיני, לתפיסתו של אבו שקרה, בוית, אולף וצומצם על יד התרבות היהודית השלטת.

היצירה מציגה את הצבר על רקע המערבב באופן מכוון בין תחושת פנים לתחושת חוץ; הקומפוזיציה הסגורה מחולקת לשני מישורים – תחתון ועליון. השליש התחתון של הציור נראה בו זמנית כמו מפת שולחן שעליה ניצב העציץ וכשדה פרחים, אולי חמניות. המישור העליון נראה כמו קיר החדר או כמו שמים אינסופיים. במרכזו נורה ביתית חשופה, הנראית גם כשמש מסוגננת. המוטיב הצורני החוזר ביצירה הוא עיגול המוקף קרניים. מוטיב זה חוזר בצורת הנורה, בענפי הצבר ובפרחים שעל גבי המפה. צורה זו, המזכירה שמש, מבטאת אולי את השאיפה אל הטבע והאור בבית הגידול הטבעי של הצבר המבוית. 

גם הצבעוניות של היצירה יוצרת תחושת פנים וחוץ בו זמנית – מצד אחד, הצבעים בהירים ונותנים תחושת אור חזק וטבעי, ומצד אחר הם יכולים להיתפס כעכורים ונראים כמו אור מלאכותי מעיק, בנוסח האור המלאכותי בציוריו של ואן גוך כמו "בית קפה לילי מבפנים".

דימוי הצבר של אבו שקרה הוא ביקורת שקטה ומעודנת על מצבו של הפלסטיני במדינת ישראל. על פי האוצר פורר "המסרים הפוליטיים לא עוברים בבוטות אלא באלגנטיות כמו מים שקטים שחודרים עמוק ונכנסים לנשמה" (יודלוביץ', מ., "ארץ הצבר", 03/03/08, אתר Y-net). אך יש כאלו הרואים בה ביקורת מעודנת מידי. פריד אבו שקרה, בן דודו של  האמן, אמן גם הוא ומנהל הגלריה לאמנות באום אל-פאחם: "הציור של עאסם מאוד מתון, מאוד מנומס, מאוד אינטליגנטי, אקטואלי ופילוסופי. זו לא אמנות בוטה או מתגרה. להביא ציורים של ערבי שמצייר קקטוס מול קטסטרופות שמתנהלות לידינו, נראה לי מאוד שטחי. אני משוכנע שיש מאחורי זה כוונות טובות, אבל זה סוג של הצטדקות... כדי להזיז משהו, נדרשת אמנות צועקת, מתריסה. עסאם לא היה אמן פוליטי, הוא היה יוצר גדול וכישרוני שהתעסק בנושאים חברתיים" (יודלוביץ', מ., "ארץ הצבר", 03/03/08, אתר Y-net).

מקורות וקישורים

יודלוביץ', מ., "ארץ הצבר", 03/03/08, אתר Y-net
סריג, מ., אטינגר, י., "האחים המוסלמים", הארץ,  27/05/03
אתר מוזיאון הרצליה
אתר 2live
אתר גברים בשמש
אתר גלריה גולוקונדה
דירקטור, ר., אתר הצופה
מרכז המידע של מוזיאון ישראל
גינתון, א., "עאסם אבו שקרה", קטלוג, מוזיאון תל-אביב לאמנות, 1994.
צלמונה, י., "100 שנות אמנות ישראלית", ירושלים, 2011.

כתב: נעם טופלברג
צבר, 1988, מתוך אתר מוזיאון חיפה
צבר, 1988, מתוך אתר מוזיאון חיפה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום