על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


הזעקה, מונק אדוארד Scream, Munch Edvard
1893 מוזיאון מונק, נורווגיה

שמן ופסטל על קרטון, 74X91 ס"מ

"פסעתי בדרך עם שני חברים. הייתה שקיעה. לפתע חשתי באנחת עצבות. השמים האדימו כדם. נעצרתי, נשענתי על המעקה, עייף עד מוות, והבטתי אל העננים הבוערים שתלו כמו דם וחרב מעל לנהר והעיר השחורים-כחולים. חבריי המשיכו לצעוד. אני עמדתי שם, רועד מפחד. ואז חשתי זעקה גדולה, אינסופית המפלחת את הטבע כולו".

מילים אלו כתב מונק ביומנו בשנת 1892, לפני שצייר את הדימוי המוכר ביותר שלו "הזעקה", שהפך לסמל המגדיר את העידן המודרני ואת חוסר הביטחון והחרדה האנושיים.

מונק צייר שני ציורי שמן (השייכים כיום לגלריה הלאומית ולמוזיאון מונק באוסלו), שני ציורי פסטל ואינספור תחריטים של נושא זה. ציור השמן השייך לגלריה הלאומית באוסלו נגנב בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 והוחזר לאחר מבצע מורכב של המשטרה הנורבגית והסקוטלנד יארד. הציור השייך למוזיאון מונק נגנב גם הוא באוגוסט 2004 (יחד עם שלוש יצירות נוספות) ולא נמצא עד היום.

הגשר חוצה את הקומפוזיציה באלכסון חזק משמאל למרכז, ועליו ניצבת דמות שלדית האוחזת את פניה בידיה באימה. פניה של הדמות חסרות פרטים ברורים: פיה, עיניה ואפה מעוצבים כחורים שחורים והיא זועקת. גופה של הדמות מתעקל ומתפתל, והיא נראית כמחליקה כלפי מטה. הטבע סביבה – השמים, החוף והים - מפותלים כאילו הם מהדהדים, כמו גופה, בגלי הקול שיוצרת הצעקה. הרחק מאחור ניצבות שתי דמויות גבריות הצועדות לאיטן על-גבי אותו הגשר ממש, ואינן מושפעות מהדרמה המתרחשת מאחוריהן. הפער הנוצר בין הפיתול של הדמות המרכזית והנוף ובין הזקיפות והשקט של הדמויות מאחור מבהיר כי הצעקה מתרחשת בנפשה של הדמות, וכי העיוות של הטבע מבטא את תחושתה הפנימית ולא מצב אובייקטיבי. עם זאת, חוקרים שונים העלו את הסברה כי האודם שראה מונק בשמים נוצר מהתפרצותו של הר הגעש קרקטואה (Krakatoa) באינדונזיה, שהתרחשה בשנת 1883 וכתוצאה ממנה כוסתה האטמוספירה בענני אבק אדמדמים. 

הדמות המרכזית ממוקמת נמוך בקומפוזיציה, ונוצר חלל גדול בין קצה ראשה ובין הגבול העליון של היצירה, עובדה הגורמת לה להיראות קטנה ומבוהלת. גם הגשר נראה כלא יציב ומחליק כלפי מטה, בעיקר בחלקו הקרוב אל הצופה, בעוד חלקו האחורי נראה ישר, כאילו הקרקע נשמטת תחת רגלי הדמות המרכזית.

הפילוסוף הגרמני שופנהאואר כתב ב- 1844 בספרו The World as Will and Presentation כי גבולות כוחו של הביטוי האמנותי הם באי יכולתו ליצור זעקה ממשית. נראה כי מונק כמו ניסה לתקן את הפילוסוף. כדי לעשות כן הוא השתמש בתיאוריות על תופעת הסינסטזיה (היכולת של חוש אחד להשפיע על חוש אחר), שהיו מקובלות בסוף המאה ה-19, ויצר קול באמצעות צבע ואור.  

ליצירה פרשנויות שונות, וכולן מתייחסות לביוגרפיה האישית של האמן. אימו של האמן נפטרה ממחלת השחפת ונקברה על חוף הים כאשר הוא היה בן חמש. הדמות המרכזית מפורשת כאם או כאמן עצמו, אך עיצובה הכללי והסכימתי הופך אותה לסמל אוניברסלי לבדידות וסבל נפשי. צבעי היצירה – אדום, צהוב וכחול - חזקים ומוגזמים, אם כי שומרים על זיקה לצבעי המציאות. יש המפרשים צבעים אלו כצבעי הליחה והדם הנפלטים בעת שיעול במחלת השחפת.

מקורות וקישורים
אתר Webmuseum
אתר מוזיאון מונק בנורווגיה
אתר ויקיפדיה
אתר גלריה מונק בנורווגיה
אתר edvardmunch
אתר  leninimports
אתר smithsonian magazine
אתר oaks
אתר metmuseum

Mia Fineman Existential Superstar Another look at Edvard Munch's The Scream, Nov. 22, 2005, Slate

Stolen Munch paintings found safe, 31 August 2006, BBC

כתב: נעם טופלברג

מונק, הזעקה, מתוך אתר The G Manifesto
מונק, הזעקה, מתוך אתר The G Manifesto
מונק, הזעקה, ליתוגרפיה, 1895, מתוך אתר ויקיפדיה
מונק, הזעקה, ליתוגרפיה, 1895, מתוך אתר ויקיפדיה
מונק, הזעקה, טמפרה על לוח, 1910, מתוך אתר ויקיפדיה
מונק, הזעקה, טמפרה על לוח, 1910, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום