על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


דיוקן עצמי עם מזוודות, מאיר פיצ'חדזה Self Portrait with Suitcases, Pichhadze
1996 ישראל
  שמן על בד

מאיר פיצ'חדזה, צייר ישראלי יליד גאורגיה, עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1973. בציוריו הוא הירבה לעסוק בחוויית המהגר ובדיוקנאות של משפחתו, במיוחד של עצמו ושל מקוואלה אחותו הגדולה, שהתאבדה בשנת 1979, ושממנה הושפע כצייר. את רוב הדיוקנאות מאפיינת צבעוניות כהה ואפלה, הנובעת משיטת העבודה הייחודית של פיצ'חדזה: בניגוד לאמנים אחרים המתחילים את הציור על גבי בד לבן, פיצ'חדזה נהג לצבוע את כל הבד בשחור לפני תחילת העבודה. על שיטה זו אמר בריאיון טלוויזיוני לרינו צרור: "בדרך כלל ציירים מעדיפים לצייר על בד לבן, וכאילו מחשיכים את האור על הבד הלבן. אני מעדיף להתחיל את הציור על ידי כיסוי כל הבד בצבע שחור, כמצע קיומי, ואחר כך 'להאיר' אותו על ידי הוספת אורם של הצבעים והדימויים. לגביי, זוהי מלחמה קיומית כנגד הבד השחור... אכן, בעבורי מדובר במעשה אקזיסטנציאלי: לבוא אל הבד השחור, הבד החשוך, ולהאיר אותו. כשאתה מצייר על בד לבן, אתה מביא חושך לאור".

מאפיין נוסף של ציורי הדיוקנאות הוא הנוף שבו נמצאות הדמויות. הדמויות נראות "מודבקות" על גבי הנוף, כאילו אינן שייכות למקום שבו הן נמצאות. הנוף הוא של שתי גבעות וביניהן עמק. מאפייני העמק הם צבעי ירוק ושחור כהים במישורים הקדמי והמרכזי, והאור המפציע מתוך האפלה במישור האחורי של השמים. יש המייחסים נוף זה לנוף ילדותו של הצייר, אם כי הוא טוען כי זהו נוף דמיוני שאינו שייך לא לארץ ישראל ולא לגיאורגיה. זהו נוף פנימי, המבטא את מצבו הנפשי של האמן.

דיוקן זה הוא חלק מסדרת ציורים המבוססים על תצלומים מבוימים שנעשו בעבור ריאיון בעיתון. הצלמת רלי אברהמי ביקשה לצלם את פיצ'חדזה על רקע הנוף החוזר בציוריו והוא, באופן ספונטני, הוציא מזוודות ישנות שמצא ברחוב, והצטלם איתן. מזוודות אלו הזכירו לו את המזוודות שהביאה משפחתו מגרוזיה.  

בדיוקן מתואר האמן במישור הקדמי, כשהוא נראה "מרחף" ומודבק על גבי הנוף הקודר. הוא חובש כובע אופייני ליוצאי ברית המועצות וחבר העמים, אוחז מזוודה בכל יד ותחת ידו השמאלית שלושה ספרים. המזוודות והספרים גם הם מוטיבים החוזרים ביצירתו. לעיתים הם מתוארים לבד כחפצים המייצגים את האמן ואת חוויית המהגר. הספרים מייצגים את האמן, הן כאיש רוח והן כיהודי, והוא אוחז בהם קרוב ללבו. המזוודות, המייצגות את המסע ואת התלישות שחש האמן כמהגר, הן חלק חשוב בקומפוזיציה של הציור כיוון שהן מאורגנות בהתאם לקווי הפורמט. המזוודה הימנית, הגדולה, ממשיכה את הקו האנכי של גוף האמן והמזוודה הקטנה, השמאלית, ממשיכה את קו האופק האנכי, כך שהיא כאילו "בולמת" את התקדמותו של האמן. הדמות אכן אינה נראית מתקדמת, אלא "תלויה על בלימה". רגליה מקבילות, מנותקות מהקרקע, כאילו היא ניצבת בין שני עולמות (עבר-עתיד, מסע פיזי-מסע נפשי, ישראלי-גיאורגי) ומהססת לצעוד קדימה. מבטו אינו פונה אל הצופה אלא ממוקד בנקודה מעבר לו, באופק מצד שמאל, ותנוחת גופו יוצרת חוסר איזון בקומפוזיציה כיוון שידו וכתפו השמאלית מורמות מעלה.

האור משחק תפקיד חשוב ביצירה זו, כמו בכל יצירותיו של פיצ'חדזה. השפעות מרכזיות עליו בנושא האור הן של צייר הבארוק רמברנדט ושל הצייר המודרני מארק רותקו שניהם נודעו בשימוש הייחודי באור הבוקע מתוך היצירה באופן נקודתי. השימוש שלו באור גם מזכיר את האור הרומנטי הבוקע מתוך האפלה והסערה בציוריהם של פרידריך ושל טרנר. על האור ביצירותיו אמר: "מה שבטוח הוא, שהאור בציורים שלי הוא לא מכאן. זה לא האור הישראלי החזק. זה אור אפור, שטוח, אירופי. למעשה, אור פנימי".

כאמור, באופן הציור הייחודי שלו הוא התייחס לתפקיד הצייר כמאיר פינות אפלות. רעיון זה בא לידי ביטוי במוקדי האור השונים על גבי הבד. ראשית, האור שמאחור, המבטא בו זמנית תקווה לעתיד וזיכרונות מן העבר. שנית, הדמות מוארת באופן לא אחיד, כך שנוצרים מוקדי אור שונים, חיצוניים ליצירה, המעידים על מצבו הנפשי של האמן. כך למשל, פניו מוארים משני הצדדים, וחלקם הקדמי חשוך יחסית. חלוקה זו של הפנים מעידה על מסע נפשי, המקביל למסע הפיזי של האמן. נפשו חצויה בין עבר ובין הווה, והוא נע אל עבר עתיד לא ברור וחשוך.    

על המשמעות של סדרת ציורי המהגר של פיצ'חדזה כתב החוקר גדעון עפרת: "בדידותו מול הנוף ה'נשגב' – המבטיח ומאיים בה-בעת – אינה זוכה לכל נחמה: לא שביל ולא דרך. בתחילת שנות הארבעים לחייו תוהה האמן על דרכו, ובה במידה קושר את עצמו לגורל קולקטיבי. אלה הם ציורים של חשבון נפש ותהייה של 'מאין באת ולאן אתה הולך?'. פיצ'חדזה – שעודנו כותב בגרוזינית ולא בעברית; שאינו חדל להצהיר על אי-שייכותו (ומי שכוחות הביטחון עוצרים לא אחת בחשד של שוהה בלתי חוקי); שלא פיתח יחס עמוק לחוף הים התל-אביבי ושאמר בסוף שנות התשעים 'אין כאן שום דבר שאני ממש או אוהב או ממש שונא' – מופיע בציורי התיאטרונטו שלו כיהודי נודד" (עפרת, ג., "מאיר פיצ'חדזה: המסע אל האור הבוהק באופק", אתר המחסן של גדעון). 

מקורות וקישורים
אתר אנציקלופדיה ynet
אתר מוזיאון חיפה לאמנות
אתר גלריה מונטפיורי
ראיון עם האמן באתר Youtube
אתר שירארט
אתר גלריה טל
גורדון, ט., "‏שיחות עם מאיר פיצ'חזדה", באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
גילרמן, ד., "קיר אמן: מאיר פיצ'חדזה", עכבר העיר, 23/05/08
גילרמן, ד.,."משיחת יתר: האמן של האספן והעם", כלכליסט, 08/02/10
הניג, מ., "מאיר פיצ'חדזה הלך לעולמו", nrg מעריב, ‏04/02/10
ידידיה, ר., "אני מציג בשביל לתקשר, אפילו שזו מלחמה אבודה", ראיון עם האמן, שחרזדה
יודילוביץ', מ., "הצייר מאיר פיצ'חדזה הלך לעולמו", ynet, ‏ 04/02/10
כהן גרבוז, ט., "לא ישראלי ולא נודד, ביקורת תערוכה", ynet,‏ 03/06/08
כהן, ט., "שלום, גאון: פרידה ממאיר פיצ'חדזה", nrg מעריב 07/02/10
מיכאלי, ל., "מאיר את כולנו", ynet, ‏ 04/02/10
עפרת, ג., "מאיר פיצ'חדזה: המסע אל האור הבוהק באופק", אתר המחסן של גדעון
ערמון אזולאי, א., "תערוכה: כולם היו מאיר פיצ'חדזה", הארץ, 17/03/11
פלג-ר, "האמן מאיר פיצ'חדזה הלך לעולמו לפנות בוקר בגיל 55",‏ גלובס, 04/02/10
פלג, ר., "זריחתה של השקיעה: מאיר פיצ'חדזה מסכם 25 שנות יצירה", גלובס, 14/05/08
שפי, ס., "מזוודה ומכחול", עכבר העיר, 07/02/10

כתב: נעם טופלברג
דיוקן עצמי עם מזוודות, מתוך אתר עכבר העיר
דיוקן עצמי עם מזוודות, מתוך אתר עכבר העיר
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום