על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


רועה העיזים (לפני הסער), נושאת האלומה, נחום גוטמן The Goat Shepherd, sheaving the wheat cropped, Nahum Gutman
1926 ישראל
רועה העיזים, שמן על נייר מודבק על עץ לבוד, 72X54ס"מ
נושאת האלומה, שמן על קרטון, 72X 63.5 ס"מ

נחום גוטמן היה המרכזי והחשוב מבין היוצרים ב"אסכולה הארץ-ישראלית" בשנות העשרים של המאה ה-20 בתל-אביב. כמו חבריו לקבוצה ראה גוטמן בדמות הערבי מודל לחיקוי ודגם של שייכות לאדמה, למזרח, לטבע ולארץ-ישראל. הערבי ייצג את הניגוד המוחלט של היהודי הגלותי בגופניותו, בצבעו וביצריו, וגוטמן שאף לתאר את היהודי החדש על-פי דגם זה.

שתי היצירות נוצרו כנראה כחטיבה אחת, מעין דיפטיך (ציור המחולק לשני חלקים) המתאר גבריות ונשיות אידיאליים. הקומפוזיציות, הצבעוניות, האור והנושאים המתוארים דומים. ביצירות אלה סגנונו של גוטמן הושפע מהאמנות המסופוטמית,  ובמיוחד של ממלכת אשור, שהתאפיינה בסכמתיות, סמליות, תפיסת חלל מושגית ותיאורים של עוצמה גופנית וחוסן נפשי.  ביצירות ניכרת השפעה של אמנים מודרניים כמו פיקאסו – בנפחיות ובבשרניות של הדמויות, רוסו – בתיאור הנאיבי והילדותי משהו, התקופה הפוביסטית של מאטיס, גוגן -בצבעוניות העזה וציורי טהיטי ובעיצוב הדמויות והארוטיקה שלהן.

ביצירה "לפני הסער (רועה העיזים)" מתואר רועה עיזים ערבי המוביל את עדרו. הדמות היא דגם ליציבות, עוצמה וקשר אל הקרקע. היא שונה מהתיאורים המקובלים של היהודי הגלותי, כמו דמויות היהודי התלוש והמרחף בציורי מארק שגאל. הדמות יציבה, נטועה היטב בקרקע, מעוצבת כמשולש יציב בעל בסיס רחב. הדמות יחפה ובשרנית, מבטה עז ושלוח קדימה, כאדם היודע היטב את מטרתו. גופו חום וצבוע בצבעי האדמה, והוא אוחז בידו הימנית כד מים, המשתייך למסורות המזרח התיכון. בידו השמאלית הוא אוחז את מלמד הבקר, המקל שבאמצעותו הוא שולט בעדר. הדמות לבושה בצבעי כחול, לבן ואדום ובבגדים מסורתיים, רחבים ונוחים. כל חזותו אומרת נוחות, החלטיות ואותנטיות. העיזים צועדות סביבו בסדר מופתי, המרמז על שליטתו בהן. הנוף מאחוריו אופייני לחופי יפו.

האור הוא מרכיב חזותי מרכזי ביצירה. ראשית, מופיעים בה שני מקורות האור הטבעי החשובים – השמש מימין לראשה של הדמות, והירח משמאל. ואולם, אורם אינו חודר מבעד לעננים ומותיר את הנוף באפלה. לעומת זאת הדמות מוארת וקורנת באור מושגי פנימי, המעיד על אושר פנימי ושלמות שהם תוצאה של הסיפוק שבעבודת האדמה.

ביצירה "נושאת האלומה" מתוארת נערה ערבייה הנושאת על ראשה אלומת דגן, אחד משבעת המינים של ארץ-ישראל. הגרסה הנשית מבטאת מיניות באמצעות הבלטה של עיקולי גופה, ומזכירה את תיאורי הנשים הגויות שהיו מקובלים בספרות העברית והיהודית של התקופה. בתיאורים אלה היה הנער היהודי מביט ברטט בנערה הנוצרייה העובדת. תיאורים אלה התגלגלו בספרות הישראלית לתיאורים ארוטיים של הנערות הערביות.

כמו ביצירה "לפני הסער", גם כאן הדמות שולטת בקומפוזיציה. היא יחפה, בשרנית ובעלת חמוקיים נשיים בולטים. גם היא לבושה בבגדים מסורתיים נוחים ורחבים ובאותם הצבעים -כחול, לבן ואדום. מבטה גם הוא עז ושלוח קדימה, ידיה מונפות אל על ללא מאמץ, וגם היא קורנת באור מושגי פנימי. מאחוריה כד מים גדול, הקשור לממצאים הארכיאולוגיים של המזרח הקדום, וצורתו עונה בקימוריה לצורת הגוף של הנערה. חמוקיה חוזרים גם בערמות הדגן שבנוף, ויוצרים קשר ישיר בין הנערה ובין הטבע סביבה. שלא כמו ב"לפני הסער (רועה העיזים)" נוף חסום על ידי ערימת שיבולים גדולה ומופשטת, שצבעיה הכהים מבליטים את הדמות הבוהקת ו"דוחפים" אותה כלפי הצופה. 

בשתי היצירות מתוארות דמויות במהלך עבודה פיזית קשה, אך הן אינן מזיעות, מתאמצות או נראות כסובלות. להפך, עבודת האדמה, כאידיאל ציוני מובהק, מתוארת כאן כתהליך של זיכוך הממלא את העובד באור פנימי. רעיון זה קשור לערכי הציונות בכלל אך גם לערכי "האסכולה הארץ-ישראלית", שראתה בהפרחת השממה התרבותית בארץ-ישראל ערך עליון.

מקורות וקישורים
אתר Slideshare
אתר מוזיאון נחום גוטמן
פייפר, דיויד, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, ירושלים, 2001.
צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, ירושלים, 2011.
תמוז, בנימין (ער'), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, תל-אביב, 1980.

כתב: נעם טופלברג   

רועה העיזים, באדיבות מוזיאון ישראל
רועה העיזים, באדיבות מוזיאון ישראל
נושאת האלומה, באדיבות מוזיאון ישראל
נושאת האלומה, באדיבות מוזיאון ישראל
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום