על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מוזיאון תל אביב , הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר, פרסקוט-סקוט כהן Tel-Aviv Museum, Herta and Paul Amir Building, preston scott-cohen
2011-2004 תל-אביב

התחרות לבניית האגף החדש של מוזיאון תל-אביב שיזמה עיריית תל-אביב יצאה לדרך בשנת 2003, ארבעים שנה לאחר התחרות לבניית האגף הישן. כשנה לאחר מכן (2004), הציג האדריכל היהודי-אמריקאי פרופסור פרסטון סקוט כהן את מודל הבניין שתכנן. התחרות התאפשרה בעזרת תרומת הרטה ופול אמיר מלוס-אנג'לס, שעל שמם קרוי המבנה.

עלותו הכוללת של האגף הגיעה לחמישים מיליון דולר, סכום גבוה מאד במושגים ישראלים. במקור היה הכסף אמור להיתרם על ידי איש העסקים סמי עופר, אך הדרישות שהציב בתמורה עוררו סערה ציבורית קשה שבעקבותיה הוחלט לבטל את מעורבותו בפרויקט. החיפוש אחר תורמים חדשים הביא למפגש בין אנשי המוזיאון ומנהלו, שיזם את הפרויקט, פרופ' מרדכי עומר המנוח, ובין שמואל עמיר, איש נדל"ן מלוס אנג'לס, ואשתו הרטה, שתרמו לבסוף את הסכום הנדרש: "אנו שמחים על הזכות לתרום לקידום פעילותו של מוזיאון תל אביב לאמנות, מוסד המצוי בלב קהילת האמנות בישראל. הבניין הייחודי שתכנן פרסטון סקוט כהן מאפשר להציג את עבודתם של אמנים ישראלים כפי שלא הוצגה מעולם ומחזק את יכולתו של המוזיאון למלא תפקיד מרכזי בסצנה הבינלאומית" (אתר עיריית תל-אביב).

המודל הראשוני שהציג היה בדוגמת "רדיאטור" אופקי, ומטרתו הייתה לפתור את המתח שבין אתר הבנייה הטרפזי ובין הצורך המוזיאלי בחלל מלבני. לאחר שינויים שונים, הפתרון שהציע כהן היה מבנה המורכב ממשטחים גיאומטריים המחוברים בזוויות שונות כך שהם מתייחסים לצורה החיצונית של המשטח מחד ומאפשרים חללי תצוגה מלבניים מאידך. הבניין עשוי בטון וזכוכית ובעל חמש קומות, שלוש מהן שקועות בקרקע ושתיים מעליה.

על הפתרון שהציע הסביר האדריכל: "הפרוגרמה שניסח המוזיאון הציבה אתגר לא פשוט: בניית מספר קומות של גלריות גדולות, ניטרליות ומרובעות על גבי מגרש משולש ומוגבל בשטחו. הפתרון שהצענו היה 'לרבע את המשולש' באמצעות תכנון עצמאי של כל מפלס, כשכולם סובבים סביב ציר מרכזי אחד – 'מפל האור'" (אתר עיריית תל-אביב).

פתרון זה כפי שהוא בא לידי ביטוי במבנה הסופי מבטא שילוב בין שתי תפיסות עולם אדריכליות של מוזיאונים בעולם – המוזיאון כ"קופסא לבנה" מול המוזיאון כחיזיון אדריכלי. על פי הגישה הראשונה, המודרניסטית והמסורתית יותר, המבנה צריך להיות ניטרלי ככל הניתן, מלבני ובעל אופי גמיש, על מנת לאפשר לאוצרי התערוכות "לצקת" את התוכן האמנותי מבלי להתחשב ב"צרכי" המבנה. גישה מסוג זה ניתן לראות במבנה האגף הישן של המוזיאון וכן למשל במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק (Moma) או במוזיאון ישראל בירושלים. הגישה השנייה, הפוסט-מודרנית באופייה, רואה במבנה עצמו חלק מהמסר האמנותי של המוזיאון, ואבן שואבת לתיירים ומבקרים גם בזכות המבנה האדריכלי. גישה מסוג זה ניתן לראות במבנה החדש ובמוזיאונים כמו הגוגנהיים בבילבאו, ובמוזיאון לעיצוב בחולון.

שטחו של האגף החדש 19,000 מ"ר והוא זהה לשטחו של מבנה המוזיאון המקורי, כך שלמעשה הוכפל שטחו של המוזיאון כולו. המעטפת החיצונית מורכבת מ-480 פנלים גיאומטריים של בטון מלוטש. המעטפת החיצונית מורכבת כמעיין פאזל של חלקים גיאומטריים בעובי 13 ס"מ כל אחד. צורת כל אחד מהם שונה בהתאם לזוויות הנדרשות. חברת הבנייה הקימה מפעל טרומי באתר הבנייה בו ייצרו את החלקים לפי הצורך.

רוב המבנה שקוע תחת האדמה והגלריות המלבניות של המוזיאון מאורגנות סביב "מפל אור" מרכזי – חלון גדול בתקרת המבנה המאחד סביבו את כל החללים ומחדיר אור עד למפלס התחתון.

צורת המבנה וחלוקת החללים הפנימיים נעשתה בהתאם לצירי תנועה אנכיים, רבים ומנוגדים הזורמים מקומה לקומה. הגלריות הן למעשה מערך חללים עצמאיים שחוברו יחדיו על ידי צירים גיאומטריים אנכיים, היוצרים התרחשות ומאפשרים לצופה לחוות את התנועה ואת חללי המבנה באופן בו-זמני ואת חלל התערוכה, המנותק ומופרד מהזרימה הכללית, באופן פרטני ואינטימי.

על פי האדריכל, המבנה החדש מתייחס למבנה הישן של המוזיאון וניתן לראות כי הם בעלי דמיון אדריכלי מסוים. בנוסף, המבנה מתייחס לחדשנות הארכיטקטונית של העיר תל-אביב ולסגנון הבאוהאוס הייחודי לה. אכן, מבחינה חיצונית לשני המבנים מראה כללי של מלבן ה"שוכב" על פאתו הרחבה, ומבחינת חלוקת החלל הפנימי, הרעיון של צירים אלכסוניים המחברים בין חללים נפרדים ויוצרים חוויה מאחדת ומפרידה בו זמנית מופיע גם בבניין הישן. גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה פנימית נראה האגף החדש כגרסה "פוסט-מודרנית" של המבנה המודרניסטי הישן. שני המבנים מופרדים זה מזה וביניהם מחבר גשר שתוכנן על ידי חברת "רכטר אדריכלים".

במבנה ניכרות השפעות של גדולי האדריכלים הפוסט-מודרניים כמו זאהה חדיד (Zaha Hadid), במבנים כמו המרכז המדעי פאנו בגרמניה (2000 – 2005) ודניאל ליבסקינד (daniel libeskind), במבנים כמו האגף החדש של המוזיאון לאמנות בדנוור  (2006).

לטענתו של האדריכל: ""הבניין הזה מייצג את התרומה הייחודית של ישראל לעולם האמנות, הוא יביא תשומת לב ענקית למה שקורה כאן ולדעתי זאת השקעה מדהימה בעתיד של אמנות ישראלית עכשווית. מצד שני לבניין הזה יש קונטקסט גלובלי בגלל האיכויות האדריכליות שלו. אני חושב שהוא נותן את הגמישות ואת החירות המרביות להציג כל סוג של אמנות. האדריכלות שלו דרמטית אבל היא לא מתחרה באמנות" (דביר, נ., "ערב מוטרף במוזיאון תל-אביב החדש", הארץ, 28/10/11).

מקורות וקישורים
אתר מוזיאון תל-אביב
אתר הבית של האדריכל
אתר עיריית תל-אביב
אתר arthitectural
חדשות ערוץ 2, אתר מאקו, 30/10/11
אתר civileng, הפורטל הישראלי להנדסה אזרחית, בנייה וסביבה
גורקביץ', ש., "מוזיאון תל-אביב חונך את האגף החדש: לא ניתן לבנות דבר כזה במקום אחר", וואלה תרבות, 26/10/11
דביר, נ., "ערב מוטרף במוזיאון תל-אביב החדש", הארץ, 28/10/11
הדר, א., "פוסט מורטם: האוצרת של מוזיאון תל-אביב מגיבה לביקורות", nrg מעריב, 24/12/11
יעקובסון, מ., "האימפריה מכה שנית: האגף החדש של מוזיאון תל-אביב" אתר x-net,22/09/1
ראוכוורגר, ד., "מוזיאון תל-אביב השיק את האגף החדש", הארץ, 26/10/1
שטרנהל, ז., "הבשורה האדריכלית של מוזיאון תל-אביב", הארץ, 17/10/12
שטרנגסט, ח., "התחנה המרכזית החדשה: על האגף החדש של מוזיאון תל-אביב", nrg מעריב, 24/12/11

כתב: נעם טופלברג

צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר ויקיפדיה
צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום