על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


זה המחר This is Tomorrow
1956 לונדון
תערוכה זו שהתקיימה בין ה- 8 באוגוסט עד ה- 9 בספטמבר 1956 היוותה את האמירה הראשונה והמשמעותית ביותר של תנועת הפופ באמנות ובעיצוב. בעקבות התערוכה חדרה תנועת הפופ לתודעת הקהל הרחב והחלה לתפוס מקום חשוב בתולדות האמנות והעיצוב במאה העשרים.

אף על פי שהיו אמנים אמריקאים ובריטים שהחלו ליצור אמנות פופ לפני תערוכה זו - אמנים כגון פיטר בלייק, אלן ג'ונס, ג'ספר ג'ונס, ראושנברג ודייוויד הוקני - ההיסטוריונים רואים בתערוכה זו תערוכת ייסוד אמנות הפופ.

חברי "קבוצת העצמאיים" שפעלו בלונדון החליטו להקים תערוכה מסכמת לרעיונות שגיבשו במהלך פגישותיהם ולפני פיזורם. את העבודות הם החליטו להציג בגלריה הנחשבת "וייטצ'אפל" (White-chapel) שבלונדון.

בתערוכה חיפשו המקימים דרך להציג מניפה נרחבת של תחומים שונים באמנות החזותית. הדגש הושם על מציאת הקשר בין אמנות לחיים המודרניים. שתים עשרה קבוצות שכללו כמה אמנים ואדריכלים שיתפו פעולה כדי ליצור מיצבים שהזמינו את הצופה לנוע בתוכם ומסביבם, ולהציג סביבות שייתנו תחושה של חיי יומיום.

המיצג הבולט בתערוכה היה מיצגם של האמנים ג'ון וולקר, מקהלה והמילטון. הוא כלל שני סוגי דימויים: הסוג הראשון היה גירויים תחושתיים ואשליות אופטיות ששאבו מתפיסות של הבאוהאוס ומרסל דושאן; הסוג השני היה דימויים מעולם הקולנוע ומדע בדיוני. חלק מהאובייקטים, כגון פוסטרים מהקולנוע ומניפות המוכרות מיצירות של מרסל דושאן, נעו באמצעות מנועי גרמופון. תשומת לבו של הקהל נמשכה גם לרובוט שגובהו חמישה מטרים, לתצלום מתוך סצנה מוכרת שבה שמלתה של מרילין מונרו מתרוממת, לבקבוק בירה ענק לרצפת ספוג ששחררה ריח תות, ולרפרודוקציה של ציור "החמניות" של וינסנט ואן גוך, שהייתה הגלויה הנמכרת ביותר במוזאון הלאומי.

לקטלוג הכין האוצר המילטון את עבודתו הקולז'ית המפורסמת "מה בדיוק עושה את הבתים של היום כל כך שונים, כל כך מושכים?" (1956). בקטלוג כתב המילטון "אנו דוחים את הטענה שניתן לתאר את המחר באמצעים מסורתיים [...] ניתן לתאר את המחר רק על פי הדימויים של ההווה ושל חוויית הדימויים החדשה של ההווה, דימויים הלקוחים מחיי היומיום והמושפעים מתחום התקשורת".
ריצ'רד המילטון, מהו בדיוק עושה את הבתים
של היום כה שונים, כל כך מושכים?
Kunsthalle Tubingen ©

תיאו קרוסבי, שהיה אחד הפעילים בתערוכה, טען שהתערוכה הוכיחה שאין דרך פשוטה וישירה לתיאור העתיד, ושאת העתיד ניתן לתאר כמבוך של ניגודים והעדפות אישיות. ואכן התערוכה הצליחה לאחד יחדיו אנשי יצירה אינטליגנטים בעלי העדפות אישיות שלעתים ידעו לנצל את הניגודים ביניהם.

התערוכה הצליחה לשמש כפריזמה להתבוננות חלוצית על התרבות הפופולרית בארצות הברית. הם הצליחה בעיקר בזכות הרעיונות בעלי התעוזה, וסללה דרך לאמנים צעירים נוספים שיצרו אמנות פופ.

מקורות
פייפר, דיויד (1984), אנציקלופדיה לאמנות ופיסול, כרך ד', הוצאת כתר, ירושלים, עמ' 75.

Brauer, David (2001), Pop Art, Hatje Cantz, Germany, pp. 62-63.
Ferrier, Jean Louis (1999),Art of the 20th Century,Edition du Chene, Turin, p. 533.
Putting on the style 


כתב : פיטר מלץ
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום