על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


וורהול, אנדי Warhol, Andy
1987-1928
עיצוב, ציור, קולנוע, מוזיקה, וידאו ארט, צילום
  • עיצוב
  • ציור
  • קולנוע
  • מוזיקה
  • וידאו
  • צילום

אנדי וורהול נולד בפיטסבורג (ארה"ב) למשפחה של מהגרים עניים מסלובקיה. בשנים 1949-1945, אחרי סיום הלימודים במכון הטכנולוגי בפיטסבורג, הוא עבר לניו יורק והתחיל לעבוד כמעצב פרסומות לבתי אופנה וכמאייר כתבי עת ועיתונים. וורהול הצליח מאוד בעבודתו זו ואפילו זכה בפרס. החל בשנות השישים הוא ניסה לזכות בתשומת לב גם כאמן רציני. וורהול יוצר סידרה של ציורים המבוססים על דימויים מפרסומות וספרי קומיקס ("פופאי", 1961). אלו הן הדוגמאות המוקדמות של הפופ ארט. הסגנון של הציורים המוקדמים גס, ומשלב טפטופי צבע המזכירים ביטויים של האקספרסיוניזם המופשט. סגנונו זה של וורהול היה שונה מאוד מהקוויות המעודנת שבה השתמש בפרסומות. משערים שהוא הרגיש צורך להתנתק מתדמית אמן פרסומות מסחרי מצליח.

ציוריו הראשונים של וורהול לא נקנו, והוא החל לחפש אחר נושאים חדשים שימצאו חן בעיני הקהל. חברים הציעו לו לצייר דבר האהוב עליו ביותר שעמו גם לקהל יהיה קל להזדהות. וורהול החל לצייר שטרות של דולרים וגם קופסאות של מרק מוכן "קופסאות של מרק קמבל"1962-1961) ), תחילה צייר בצבעי שמן, אך בסגנון המחקה פרסומות. בשנת 1962 הוא ויתר על השימוש במכחול והחל להדפיס את יצירותיו בשיטת הדפס רשת ("שטרות דולרים", 1962). באותה שנה הוא שכר סטודיו וכינה אותו "בית חרושת". השם תאם את שיטת הייצור ההמונית של עבודתו: בסיוע של כמה עוזרים הוא החל להדפיס מאות עבודות.

בשנת 1963 טיפל וורהול בסדרת נושאים חדשה - "סדרת האסונות". סדרה זו עסקה במצבים המייצגים אכזריות ואדישות בחברה האמריקאנית. וורהול השתמש בתצלומים עיתונאיים והעביר אותם על הבד ללא שינוי.
("התרסקות המטוס" 1963 , "האסון הכתום עשר פעמים",  1964).  וורהול עצמו טען כי אין משמעות לעבודותיו מעבר למה שנראה, אך למעשה בבחירת הנושא ובבחירה להציגו על הבד כפי שהוא כבר קיימת אמירה: האמן מאלץ אותנו להתבונן בתמונה שאנו חולפים על פניה כהרף עין כשהיא בעיתון, ובכך גורם לנו להרהר על אופן ההצגה העיתונאית המנוכרת והשערורייתית.

בסדרה אחרת,  "סדרת המפורסמים " ("מרילין 3 פעמים",  1962)  וורהול לועג לטעם ההמוני של הקהל שלו. הדיוקנאות המוצגים באופן מנוכר חושפים את הגורל הטרגי של המפורסמים הנתפסים על ידי הקהל לא כיצורים אנושיים אלא כסמלים השייכים לציבור.

החל בשנת 1964 ועד לשנות השבעים המוקדמות עסק וורהול בצילום סרטים ויצר רק מעט תמונות. לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו ב-1968 הוא מתרחק מנרקומנים, טרנסווסטיטים וכל אותם הטיפוסים שהיו בני לווייתו בעולם הזוהר.

בשנות השבעים מוסיף וורהול להתפרנס מיצירת דיוקנאות מוזמנים. דיוקנאות אלו הם תצלומי פולארויד מוגדלים. כך הוא תיאר את עבודתו: "בדרך כלל אני מצלם כחמישה סרטים. צלם טוב מבצע 3-2 צילומים. אבל אני מבצע הרבה צילומים מפני שהמזמינים מצפים לזה, לכל העינוי של האורות והבזקים. אני משתמש בצילומי פולארויד כי נוצרת מעין הפשטה של הפנים: לא רואים קמטים ופגמים אחרים. לפעמים המזמינים מפתיעים אותי בשאלות כמו: איפה האף הגדול שלי? אבל אני לא מתווכח. אני מוסיף להם מה שהם רוצים."

העבודות האחרונות שלו משנות השמונים צוירו במכחול. אלו הם ציורים המגיבים ליצירות רנסנסיות דתיות ("הסעודה האחרונה", 1986) - וורהל היה קתולי הדוק.

אנדי וורהול נפטר כתוצאה מניתוח שיגרתי שלא הצליח.

מקורות
אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1982.

Akiama, A.(1996) and others, The Dictionary of the Art History, Grove, New York
Ratcliff, C. (1983), Andy Warhol, Abberville Press, New York.

כתבה: אלה טל

צילום ג'ק מיטשל, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום