על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


כיכר לבנה, דני קראוון White City, Danny Karavan
1988-1976 פארק אדית וולפסון, תל אביב
  30X50X18 מטרים, בטון לבן, עץ זית, זכוכית ודשא 

כיכר לבנה הוא פסל סביבתי שהוקם בפארק ע"ש אדית וולפסון בתל-אביב. הפארק הוקם על גבעה ששטחה כ- 100 דונם, המשקיפה אל העיר בין דרך הטייסים לדרך השלום. את הפארק החלו לתכנן ב- 1969, וביצועו החל ב- 1973. את הפסל החל קרוון להקים ב- 1976. הפארק נפתח לקהל הרחב ב- 1988 כחלק מחגיגות חצי יובל למדינת ישראל. את הפרויקט הזמינה עיריית תל-אביב וראש העיר דאז, שלמה להט.

גודלו של האתר כ- 30X50 מטרים, ובמרכזו אמת מים החוצה אותו במאונך – ממדרגות הכניסה ועד למדרגות המצפה שמולן. הפסל כולל גם בור רבוע, פירמידה חלולה ופתוחה, כיפה מחוררת שבה צומח עץ זית, חצי כיפה שקועה ומגדל שגובהו 18 מטרים.

הפסל ממוקם על ראש הגבעה ומהווה את שיאו של הפארק. בדרך אליו ממוקמים שלושה מגרשי משחקים לילדים.

לפסל שלושה תפקידים עיקריים:
1. להוות מקום מרגוע ותצפית על העיר.
2. להציג את האידיאל של העיר תל-אביב ולעמת אותו עם המציאות הנשקפת מולו.
3. להיות מקום בילוי ומשחק.

כדי להגיע אל הפסל יש לטפס ולעלות במדרגות אל ראש הגבעה. מיקום זה משרת את הרעיון כי המקום מהווה נקודת מרגוע והתבוננות - חיצונית ופנימית. מצד אחד הפסל משמש כמקום המנתק את הצופה מהסביבה הסואנת ומאפשר לו רגיעה והתכנסות, ומצד אחר הוא מספק נקודת צפייה על העיר.
http://www.har-vagai.org.il/art/outdoorsculpture/karavan-white2.jpg

השם "כיכר לבנה" מתייחס לאידיאל שעמד מאחורי הרעיון של הקמת העיר תל-אביב – עיר לבנה, ים תיכונית, על החוף. הצייר נחום גוטמן תיאר את תל-אביב כ"עיר קטנה ואנשים בה מעט", ונעמי שמר כינתה אותה, כמו רבים אחרים, "העיר הלבנה".

"העיר הלבנה" הוא גם כינוי לאזור ההיסטורי של תל אביב. בתחילת דרכה נבנתה העיר בסגנון הבאוהאוס ואופיינה בבתים בצבע לבן. בשנת 2003 הכריז אונסק"ו על תל-אביב כעל אתר מורשת בינלאומית של סגנון בנייה זה. הפסל של קרוון מתייחס בצורותיו המדויקות גם לסגנון הבאוהאוס, כפי שמעידה יהודית טרנר בספרה "עיר לבנה", שבו היא מתארת את "הסגנון הבינלאומי" של הבאוהאוס כך: "...(ל)עניינם בדיוק גיאומטרי, בחסכנות צורנית נאה ובראייה נועזת, שהם הם המרכיבים חלק כה ניכר מהגות 'הסגנון הבינלאומי' " (טרנר י., עיר לבנה אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל, מוזיאון תל-אביב, תל-אביב, 1984, עמ' 11).

האידיאל המוצג בפסל מתנגש עם המציאות האורבנית, האפורה וחסרת הארגון של העיר כיום. קרוון עיצב את הפסל ואת דרכי הגישה אליו כמעין מראה לארגון הכבישים שמולו, ובכך יצר ניגוד חד בין הצורות הנקיות, הלבנות ובין האפור והסואן.
כיכר לבנה, ת"א

הפסל מזמין את הקהל להיכנס פנימה ולהשתתף בחוויה ובמשחק. צורותיו מאתגרות את הצופה בגלל גודלן וניקיונן. כך משמש חצי העיגול ההפוך כמגלשה למחליקים שונים, הכיפה היא כמקום מחבוא והמדרגות כנקודת תצפית.
Ynet ידיעות אחרונות

צורות הפסל מתייחסות למילון צורני של קרוון, והן חוזרות בעבודות אחרות שלו כמו "האנדרטה לחטיבת הנגב" (1963-1968) או "קיר אולם המליאה" בכנסת (1966). ביצירה זו, בניגוד לשתי היצירות האחרות שהוזכרו, הצורות נקיות, מסותתות ומדויקות, וזאת כחלק מהרעיון הכללי של הפסל.

הפסל מאפשר כמה נקודות מבט שונות על העיר ועל הים, כיוון שהוא עשוי ממפלסים שונים. ממפלס הרצפה אי-אפשר לראות את הים, אם מטפסים על המדרגות הניצבות בחזית הפסל אפשר להגיע אל חלון ולצפות ברצועת ים דקה, ומראש המגדל אפשר לראות את קו החוף. לעומת זאת, בפסל יש מפלסים שקועים, כמו האמפי-תיאטרון או חצי הכיפה השקועה, המעלימים את הנוף והופכים את האלמנטים הארכיטקטוניים של הפסל לעומדים בפני עצמם.

הצורות עצמן סמליות ומאורגנות כמערכת ניגודים: הפירמידה מעומתת עם האמפי-תיאטרון השקוע, הכיפה - עם חצי הכיפה השקועה ההופכת מעין שעון שמש.
הפירמידה
הכיפה
מדרגות

מקורות

טרנר י., עיר לבנה אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל, מוזיאון תל-אביב, תל-אביב, 1984.
רסטני, פ., דני קרוון, ספריית הפועלים ומוזיאון תל-אביב, תל-אביב, 1990, עמ' 179 – 186.

מצגת תמונות מ"כיכר לבנה"
אתר סדנא לתחריט בכברי – קורות חיים של האמן דני קרוון


כתב: נעם טופלברג
עריכה לשונית: מיכל שקד

מבט על
מבט על
תמונה פנורמית מכיוון צפון, מתוך ויקיפדיה
תמונה פנורמית מכיוון צפון, מתוך ויקיפדיה
הכיפה והמדרגות, מתוך אתר y-net
הכיפה והמדרגות, מתוך אתר y-net
הפירמידה, מתוך אתר ויקיפדיה
הפירמידה, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום