על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מי אנחנו, מנין באנו, ולאן אנו הולכים, פול גוגן Where Do We Come From? What Are We? Where Are We Going?, Gauguin
1897 צרפת
שמן על בד, 152X367ס"מ 

בשנת 1891 עזב פול גוגן את צרפת אל טהיטי, אותה כינה "גן העדן הפרטי שלי". הוא חזר לפריז בשנת 1893 ונסע שוב לטהיטי בשנת 1895. אך הקולוניאליזם הצרפתי שחדר לשם הבריח אותו אל האי הפרימיטיבי היבא- הואה. יצירה זו צויירה שם, בתקופת משבר קשה בחייו של האמן, והוא ראה בה את יצירת המופת שלו המסכמת את רעיונותיו. באותה תקופה צברגוגן  חובות כספיים רבים ובריאותו התרופפה והוא החליט להתאבד. במשך חודש ימים צייר יצירה זו, לפני שניסה להתאבד (נסיון שכשל). 

גוגן סירב לספק משמעות לאלגוריה שלו וכתב: "החלום שלי הוא בלתי ניתן לנגיעה, אין לו פירוש אלגורי, כפי שהמשורר מלרמה אמר: זהו שיר מוזיקלי שאינו צריך תווים". למרות זאת, ציין במכתבים ששלח לצרפת כי יש לקרא את היצירה מימין לשמאל ולהתחיל מדמות התינוק הישן. היצירה מתארת את קשת הפעילויות של חיי האדם כולם, מלידה ועד מוות. גוגן מתאר את הדמויות השונות כמהרהרות בשאלת הקיום האנושי, כפי שהיא מנוסחת בכותרת. האליל הכחול מייצג את "העולם שמעבר", האישה הזקנה בצד השמאלי את "סוף החיים" ואת קבלתו של המוות בהכנעה.

היצירה היא הן אלגוריה המציגה את מעגל החיים בזמן והן הרהור פילוסופי על מהות החיים ועל חיים שלאחר המוות, נושא שהעסיק אמנים סימבוליסטים רבים. כפיתוח של הרעיונות הסינתטיים שלו בתקופה מוקדמת יותר, יוצר גוגן תערובת של חיי היום-יום וחזיונות על-טבעיים הנפגשים בתוך חיי השבטים הפרימיטיביים.

הקומפוזיציה מחולקת לשלוש קבוצות הממוקמות בג'ונגל וברקע ים. במרכז מתוארת דמות חווה הפולינזית, דמות הלקוחה מיצירתו של סנדרו בוטיצ'לי (Sandro Botticelli) "אלגוריית האביב". הדמות קוטפת תפוח מענפי העץ שמעליה. משני צדדיה דמויות של זקנים וילדים מקומיים המייצגים את כל טווח הגילים של האדם מינקות ועד מוות. מאחור מתואר פסל אלילי זוהר, שתי דמויות ורודות הולכות, ודמות נוספת המסתכלת אחריהן "בהשתוממות משתי אלו המעזות לחשוב על גורלן". התינוק השוכב בדשא מסמל את צדם האחד של החיים – הלידה והזקנה בצידה השני של היצירה מסמלת את צדם השני – המוות. בין שני קצוות אלו פרוש עולם המבוגרים, הנע בין פחדים לבין תענוג והתמזגות עם הטבע.

ביצירה זו ניסה גוגן להציג צוואה רוחנית דרך סינתזה חדשה – הוא צירף דמויות סמליות, המתוארות ביצירותיו המוקדמות יותר. מעבר לכך, גוגן הגביר את סמליותה של היצירה על ידי השטחה והפשטה של הנוף והדמויות ועל ידי בלבול הצופה באשר לפרספקטיבה ולקומפוזיציה. הגדלים של הדמויות אינם אחידים ואינם עונים על חוקי הפרספקטיבה. גם הנוף מצויר בכתמיות לוקאלית, היוצרת ערבוב בין רחוק לקרוב. היצירה היא אוסף של סצינות מקריות שהתאחדו כדי להעניק מבט רחב על החיים בטהיטי דרך עיניו של האמן המיואש. עיצוב הדמויות והנוף נוטה לעיטוריות המזכירה את סגנון ה –Art Nouveau, במיוחד בעיקולים של ענפי העצים ובקפיאה של הדמויות. כמעט כל הדמויות נראות כשקועות בחלום או בהרהורים, ולמרות שהן מתוארות כעוסקות בפעילויות יומיומיות שונות, התחושה הכללית היא של קפיאה וחלום.

לטענתו של גוגן לא חשב על הכותרת ליצירה עד שסיים את העבודה עליה. עם זאת, נראה כי היצירה מתוכננת כך שהכותרת המציגה שלוש שאלות הייתה ברורה לאמן לאורך כל תהליך היצירה: הצד הימני המייצג את הלידה ותחילת החיים כמו מציב את השאלה "מאין באנו", החלק המרכזי עוסק בשאלה "מי אנחנו" באמצעות הצגת שתי נשים הדנות בשאלת הגורל, גבר הנראה אובד עצות והדמות הקוטפת את התפוח. החלק השמאלי מייצג את השאלה "לאן אנו הולכים" ועוסק בהרהורים אודות זקנה ומוות.  

מקורות וקישורים
אתר Artchive
אתר אוניברסיטת NYU

אתר Webmuseum

אתר theartwolf

אתר vanityfair

אתר המוזיאון לאמנויות יפות בוסטון

אתר theartstory

אתר arthistory

אתר artmuseumjournal

כתב: נעם טופלברג

מי אנחנו, מניין באנו ולאן אנחנו הולכים, מתוך אתר ויקפדיה
מי אנחנו, מניין באנו ולאן אנחנו הולכים, מתוך אתר ויקפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום