על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


המהפכה הציונית Zionist revolution
1948-1880 אירופה, ישראל
המהפכה הציונית יסודה בשלילת הגלות ובתפיסת ארץ ישראל כמרכזית וכחיונית בהכרה ההיסטורית היהודית. גורמים נוספים לפריחת הרעיון הציוני היו: התרופפות יסודות הדת בסוף המאה השמונה עשרה, פירוק המסגרת הדתית של החברה היהודית, סכנת ההתבוללות והטמיעה, השאיפה לנורמליזציה של החיים כעם זקוף קומה, החייאת תרבות ישראל, חידוש עבודת האדמה והאנטישמיות הגוברת ברחבי אירופה.

הפוגרומים ברוסיה בין השנים 1882-1881 והתגברות האנטישמיות בגרמניה, באוסטריה ובמערב אירופה גרמו לבריחת יהודים רבים מהאזור. בין 1880 ל-1914 היגרו יהודים רבים לארצות הברית ומיעוט יהודי הגיע גם לארץ ישראל. הרצון העז להיגאל, הקשיים שהערימו החיים בגלות והשאיפה לחידוש החיים כעם יוצר על אדמתו, כל אלההניעו קבוצות כמו ביל"ו לעלות לארץ ישראל ולהקים במרץ מושבות חקלאיות.

בניימין תיאודור הרצל, עיתונאי, סופר והוגה דעות מווינה תפס את הבעיה היהודית כבעיה מדינית, והאמין כי יש לטפל בבעיה היהודית בזירה הבינלאומית. הוא סבר כי על כל אומות העולם לסייע בפתרון הבעיה על מנת לחסל את מגפת האנטישמיות. הרצל, בכוח אישיותו, בחזונו ובתנופתו, העלה את שאלת היהודים על סדר יומם של העמים, וקיים משא ומתן אף עם מנהיגים אנטישמים. שאיפתו הייתה להשיג כתב זכויות מדיני שיעניק ליהודים ריבונות בטריטוריה שלהם.

בשנת 1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל ונבחרו מוסדותיו. בקונגרס השני (1898) נוסד הבנק הלאומי, ובקונגרס החמישי (1901) נוסדה הקרן הקיימת לישראל שנועדה לרכוש אדמות בארץ ישראל להתיישבות.

הקונגרס הראשון קבע כי על מנת להשיג את מטרת הציונות - הקמת בית בטוח לעם היהודי בארץ ישראל יש לנקוט מספר אמצעים: ליישב את ארץ ישראל ביהודים; לארגן ולאחד את העם בסיוע מוסדות מתאימים; לחדש ולרענן את הרגש היהודי הלאומי; ולפתוח בעבודת הכנה לרכישת הסכמת מדינות העולם למטרות הציונות.

בעת מלחמת העולם הראשונה המשיכו ראשי הציונות במאבקם להגשמת המטרות הציוניות שהגדירו, וניסו לגייס את הצדדים הלוחמים לתמיכה בהן. ואכן, בריטניה, שצבאותיה נלחמו בדרום ארץ ישראל נגד הצבא הטורקי, פרסמה הצהרה בדבר תמיכתה בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. לימים נודעה הצהרה זו בשם "הצהרת בלפור".

לאחר מסירת המנדט על ארץ ישראל לידי בריטניה בשנת 1922 נוצר קשר ישיר בין הבריטים לבין התנועה הציונית, ומכאן ואילך התמקדה הפעילות הציונית המדינית בשכנוע השלטונות הבריטיים לקבל את השקפות התנועה הציונית על הדרך שאותה יש לנקוט על מנת להקים בית לאומי ליהודים.

הבריטים לא רצו להפנות עורף לערבים, ובשנת 1939 פרסמו את "הספר הלבן" שתמך למעשה בערבים. היישוב היהודי בארץ נלחם למען זכויותיו, והמאבק הגיע לשיאו בשנים 1947-1945 שבהן הופנו כל הכוחות להרחבת ההתיישבות היהודית בארץ, לחיזוק "ההגנה" ולהרחבת מפעל ה"העפלה". לאחר מאבק ממושך ופעילות דיפלומטית ברחבי העולם החליטה ביום כ"ט בנובמבר 1947 העצרת הכללית של האו"ם על הקמת שתי מדינות - יהודית וערבית. היה זה הניצחון הציוני הגדול ביותר מאז הוקמה התנועה הציונית על ידי הרצל; המוסד העליון של אומות העולם אישר כי היהודים זכאים למדינה עצמאית משלהם.

מקורות
אביב אנציקלופדיה כללית לצעירים (1978),כרך 14, "ציונות", עמ' 3150-3143.
יבנה האנציקלופדיה לנוער, (1993), כרך 12, "ציונות", עמ' 214-209.
האנציקלופדיה העברית, כללית, יהודית וארץ ישראלית, (תשל"ו), כרך 28, "ציונות", עמ' 625-592.

כתבה: מירי כתבן
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום