הקדמה
מבוא
תפריט קישורים
כיתה י'
האדם כמכלול
קרדיולוגיה
המטולוגיה ומערכת הלימפה
פולמונולוגיה
מבוא
אנטומיה
פיזיולוגיה
קליניקה
 קצרת הסימפונות
 מחלת ריאות חסימתית כרונית
 א. דלקת סמפונות כרונית
 ב. נפחת (אמפיזמה)
 חזה אוויר
 דלקת ריאות
רפואה מונעת
מונחים בפולמונולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יא'
נפרולוגיה
נוירולוגיה
אנדוקרינולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יב'
גניקולוגיה
גסטרואנטרולוגיה
אורטופדיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום


מערכות בריאות לימודי בריאות ורפואה בחינוך העל - יסודי
דף הבית  | על האתר  | צור קשר
חפש


קצרת הסימפונות (Asthma)

 

 

סיפור מקרה
יוסף, ילד כבן 3, הובא לחדר המיון לאחר שאמו הבחינה כי הוא מתקשה לנשום בזמן
ששיחק בחוץ בקור. לשאלת הרופאים סיפרה האם כי בנה בריא בדרך כלל, מלבד אסתמה של העור בקפלי המפרקים, שממנה הוא סובל מינקותו. לדבריה היא איננה מעשנת, אך אביו של יוסף מעשן לידו לעיתים קרובות. רופא ריאות בדק את יוסף והחליט על מתן מרחיבי סמפונות והמשך בירור במסגרת אמבולטורית (לא במסגרת אשפוז בבית חולים).
• מהן הבעיות העיקריות של החולה?
• אלו שאלות עולות מקריאת סיפור המקרה?

הצעה לשאלות אפשריות:
1. מהו קצב הנשימה הנורמלי? התלמידים ימדדו את קצב נשימתם במנוחה.
2. אלו גורמים פיזיולוגיים יכולים להשפיע על קצב הנשימה? התלמידים ימדדו את קצב
    נשימתם לאחר ריצה.
3. מהם גורמי הסיכון לקשיי הנשימה של יוסף? אילו גורמים נוספים יכולים להיות למחלתו?
 * התלמידים יוסיפו שאלות נוספות.

מבוא
"אסתמה" היא שם כללי למגוון מצבי דלקת. קיימים מספר סוגי אסתמה, ביניהם אסתמה של
העור (Atopic Dermatitis), אבל בדרך כלל כאשר משתמשים במושג "אסתמה" הכוונה היא למחלה חסימתית של הריאות. 
אסתמה היא דלקת בסמפונות, המתעוררת עקב רגישות יתר למגוון גורמים המצרים את דרכי הנשימה. כתוצאה מההיצרות החולים סובלים מזרימת אוויר מופחתת לריאותיהם ומ"כליאת" אוויר בצינורות הנשימה, הגורמת לקשיי נשימה. בדרך כלל החסימה בדרכי האוויר היא הפיכה, ומטפלים בה באמצעות תרופות מסוג סטרואידים ומשאפים, המבוססים על חומרים סימפתטיים, המאזנים את התגובה הפרה-סימפתטית הגורמת לכיווץ דרכי האוויר.

אפידמיולוגיה
אסתמה היא אחת המחלות הכרוניות הנפוצות כיום בעולם, ומספר החולים בה מוערך בכ-300 מיליון. כ- 12-10% מכלל האוכלוסייה המבוגרת בעולם חולה באסתמה, וכ-15% מכלל ילדי
העולם סובלים ממנה.
למרות המספרים האלה, ידוע כי רוב החולים במחלה הם ילדים, ושיאה מתבטא בדרך כלל בגיל שלוש. כמו כן, ידוע כי רבים מכלל הילדים החולים הופכים לא-סימפטומטיים ככל שהם מתבגרים, אך חלקם חווים התקפים חוזרים כמבוגרים סביב שנות הארבעים לחייהם. ככלל, מחלה זו נפוצה פחות במדינות המתפתחות, אך לאחרונה חלה עלייה במספר החולים עקב תהליכי
אורבניזציה (עיור) מואצים.

אטיולוגיה
הגורמים למחלה הם רבים ומגוונים, ומשלבים:
 1. השפעות גנטיות היוצרות נטייה מוגברת לחלות במחלה.
 2. השפעות סביבתיות שונות, החל מאלרגיה לקרדית האבק וכלה בעישון וחשיפה לגורמים מזהמים באוויר. מסיבה זו לעיתים קשה להתחקות במדויק אחר הגורמים למחלה, בעיקר בקרב אוכלוסיית החולים המבוגרת שחשופה בדרך כלל ליותר מגורם סיכון יחיד. 
השילוב בין הגורמים הגנטיים ובין הגורמים הסביבתיים הוא המכתיב את מידת החומרה של המחלה ואת דרכי הטיפול בה. ברוב המקרים מחלה זו איננה פרוגרסיבית, וחומרת ההתקפים נותרת זהה לאורך כל שנות החיים.

סימנים וסימפטומים
הסימפטומים העיקריים המאפיינים אסתמה הם:
 1. צפצופים בנשיפה
2. Dyspnea (קשיי נשימה)
 3. שיעול עם ליחה
סימפטומים אלו נוטים להחמיר בשעות הלילה (כשהחולה בתנוחת פרקדן יש החזר דם גדול יותר ללב), ולעיתים קרובות חולים מדווחים על קשיים בהירדמות, בעת מאמץ גופני ובחשיפה לאוויר קר.
חלק מהחולים חווים את הסימפטומים האלה רק בעת התקף, ואילו אחרים סובלים מהם למשך תקופות ממושכות.

פתופזיולוגיה
אסתמה היא דלקת כרונית לא זיהומית של מוקוזת (רקמת רירית מפרישה) דרכי הנשימה התחתונות. בדרכי הנשימה קיימים באופן נורמלי תאי מערכת חיסון, אך אצל חולי אסתמה תאים אלו מופעלים בהשפעת גורמים סביבתיים כדוגמת אלרגנים. התאים המופעלים משחררים חומרים דלקתיים וגורמים לתגובה דלקתית מקומית. בביופסיות שנערכו בחולים התגלה ריכוז גבוהה של תאי מסט, לימפוציטים T ואאוזינופילים. תאים אלו משחררים חומרים כדוגמת היסטמין, פיברינוגנים (פקטורים מתווכים בתהליך הקרישה) ופרוסטגלנדינים הגורמים ל:
 1. כיווץ השריר החלק בדופן כלי הנשימה.
2. הפרשת ריר מוגברת.   
3. הרחבת כלי-דם מיקרווסקולריים. 
4. משיכת תאי דלקת נוספים לאזור הדלקת.
5. בעקבות הדלקת המקומית נגרמת בצקת הגורמת לעיבוי דופן כלי הנשימה, להיצרותם ולהקטנת זרם האוויר העובר דרכם.
6. ממצא שכיח נוסף הוא חסימת דרכי האוויר על-ידי מוקוס (ריר), שאצל חולי אסתמה מופרש בצורה מוגברת מתאי הגביע שבצינורות הנשימה הברונכיאליים.

אבחנה
1. על-פי הסימפטומים הקליניים.
2. בדיקת תפקודי ריאה ומבחן תיגר עם מטה-כולין - להערכת מידת החומרה של המחלה. מטה-כולין הוא חומר הגורם להיצרות הסמפונות גם בחולים בריאים. בדיקה זו נועדה להעריך תגובתיות יתר של חולי אסתמה למטה-כולין ביחס לזו של אדם בריא.
3. מבחן ספירומטריה בנשיפה -  לבדיקת התנגדות דרכי הנשימה. בחולים מבחן זה יצביע על ירידה של כ-20% ביחס FEV1/FVC (Forced Expiratory Volume in 1 Second / Forced Vital Capacity) לעומת אדם בריא, ממצא המאפיין חולים במחלות ריאה חסימתיות.
הערה: החסימה בריאות מתבטאת בכך שבשאיפה מאומצת כמות האוויר שנכנסת תהיה נורמלית, מאחר שהמערכת נפתחת ומסוגלת להתגבר על החסימה, (ה-FVC ‏ Forced Vital Capacity תקין), אבל הנשיפה תהיה איטית יותר, כי יש תמט (Atelectasis) של דרכי האוויר-
ה- FEV1‏ (Forced expiratory volume in the first second) נמוך.
4. עקומות זרם- נפח. אלו יצביעו על ירידה בזרימת האוויר המקסימלית, בעיקר בנשיפה,
ביחס לאדם בריא.
5.  ביצוע בדיקת ברונכוסקופיה (החדרת צינור אופטי לנתיבי האוויר דרך הפה או האף כדי לצפות באופן ישיר במבנה הפנימי של דרכי האוויר). בחולים הבדיקה תצביע על אדמומיות, נפיחות והיצרות של דרכי האוויר.

טיפול
הטיפול באסתמה מותאם לחומרת הסימפטומים ולתדירות ההתקפים:
1. טיפול מניעתי - מתבסס בעיקר על שינוי אורח חיים, הפחתת החשיפה לזיהום אוויר, עשן סיגריות ואלרגנים שונים כדוגמת קרדית אבק הבית, דבר שיוביל להפחתת תדירות ההתקפים.
2. בעת התקף -  נהוג לתת מרחיבי -סמפונות בשחרור מהיר בצורת משאפים כטיפול לטווח קצר. מתן של β-agonists כדוגמת salbutamol מפחית את רמת הכיווץ בשריר החלק שבסמפונות, ומקל על הנשימה.
3. במקרים חריפים יותר - נהוג מתן אורלי (דרך הפה) של סטרואידים להפחתת הדלקת ותסמיניה.
4. למניעת הישנות התקפים או כדי להגדיל את המרווח ביניהם בטווח ארוך - הטיפול הנפוץ ביותר הוא מתן גלוקוקורטקואידים, בעיקר בשאיפה, פעם עד פעמיים ביום כתלות בחומרת הסימפטומים.
5 יש מטופלים הטוענים כי שהות בחדרי מלח משפרת את תסמיני המחלה ומקלה על קשיי הנשימה שהם חווים (אין לכך ביסוס מדעי רפואי ).

 

              דוגמה למשאף המשמש חולי אסתמה בעת התקף קוצר נשימה לצורך הרחבת סמפונות
 
סיבוכים
לרוב, כאשר מדובר במחלה מנוטרת כמעט ולא נראים סיבוכים, כיוון שהמחלה איננה מוגדרת כמחלה פרוגרסיבית. זאת  בתנאי שלא מתרחש שינוי משמעותי בתנאי הסביבה, שינוי שיכול לגרום להחרפת הסימפטומים.
לעיתים יכולים להתרחש סיבוכים, בעיקר בחולים שהמחלה שלהם חמורה יותר. קשיי נשימה חמורים יכולים להוביל  לצורך לאשפז את החולה. קשיי נשימה גם יכולים לגרום לחנק (Asphyxia) ולמוות.

מניעה
כיוון שאסתמה נגרמת משילוב של גורמים גנטיים ופקטורים סביבתיים, קשה למנוע אותה לחלוטין. עם זאת, קיימות המלצות רפואיות שיכולות להפחית את סיכויי הופעת ההתקף, גם כאשר יש רקע גנטי למחלה.
ההמלצות הרפואיות למניעה כוללות:
1. הפסקת עישון או חשיפה לעשן ולמזהמים סביבתיים. זאת כיוון שחומרי הסיגריות והחלקיקים באוויר המזוהם נכנסים לדרכי הנשימה באמצעות האוויר שאותו נושמים, שוקעים בדרכי האוויר וגורמים ליצירת דלקת מקומית, שכאמור מהווה טריגר מרכזי להתפתחות אסתמה. עוד נמצא כי תינוקות שנולדים לאימהות מעשנות, שעישנו גם במהלך היריונן, הם בעלי סיכון מוגבר לפתח אסתמה ומחלות נשימתיות נוספות.
2. מכיוון שאסתמה נגרמת גם כתוצאה מחשיפה לאלרגנים שונים, יש מחקרים התומכים ביישום "תיאורית ההיגיינה" כאמצעי מניעתי. על-פי תיאוריה זו, אלרגיות נגרמות כתוצאה מאי-חשיפה מספקת למזהמים בתקופת הילדות והקפדה יתרה על סטריליות. כתוצאה מכך מתרחשת הסטה בתגובה החיסונית לכיוון זרוע TH2 של מערכת החיסון, המשתתפת בין היתר בתיווך תגובות אלרגיות. לכן, המצדדים בתיאוריה זו ממליצים להפחית את ההקפדה על סטריליות סביב תינוקות וילדים כאמצעי למניעת אלרגיות שונות, ובכללן אסתמה.

_____________________________________________________
מקורות:

Harrison’s principles of internal medicine, 17th ed.  מחלות מערכת הנשימה, אסתמה.

 

 

 

 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה                                                          

כל הזכויות שמורות במשרד החינוך למינהל למדע ולטכנולוגיה בשיתוף מרכז פדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר תוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש