הקדמה
מבוא
תפריט קישורים
כיתה י'
האדם כמכלול
קרדיולוגיה
המטולוגיה ומערכת הלימפה
פולמונולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יא'
נפרולוגיה
נוירולוגיה
מבוא
אנטומיה
פיזיולוגיה
קליניקה
 אירוע מוחי על רקע דימום
 דלקת קרום המוח חיידקית ונגיפית
 דלקת חריפה של המוח
 מחלת הנפילה
רפואה מונעת
מונחים בנוירולוגיה
אנדוקרינולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יב'
גניקולוגיה
גסטרואנטרולוגיה
אורטופדיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום


מערכות בריאות לימודי בריאות ורפואה בחינוך העל - יסודי
דף הבית  | על האתר  | צור קשר
חפש

 

דלקת חריפה של המוח Encephalitis

 

 

סיפור מקרה
אישה צעירה הגיעה למיון עם תינוק בן מספר ימים, שסבל מחום גבוה ומפרכוסים. האם אמרה כי היא עצמה חשה בטוב לאחר הלידה, מלבד פצע הרפס שהופיע באבר-מינה יום אחד לאחר ששוחררה מבית החולים. לדבריה, כשהאכילה את  בנה במהלך היממה האחרונה, היא שמה לב שהוא אפתי וקודח מחום. הוא בקושי אכל, וכשהחל לפרכס, מיד הגיעה עימו לחדר המיון. רופא ילדים בדק בדחיפות את התינוק, והועלה חשד לדלקת חריפה של המוח (אנצפליטיס וירלי), ככל הנראה עקב הידבקות בווירוס ההרפס בעת המעבר בתעלת הלידה. התינוק אושפז והוחל במתן טיפול תומך בנוזלים וטיפול להורדת החום הגבוה, והוא נשאר בבית החולים להשגחה. לאֵם ניתן טיפול אנטי וירלי כנגד ההרפס (תרופת זובירקס).  
    אלו שאלות עולות מקריאת סיפור המקרה?
1. אילו סימנים אובייקטיביים הופיעו אצל התינוק?
2. מה הקשר בין וירוס ההרפס ובין התופעות שהופיעו אצל התינוק?
3. אילו בדיקות יש לעשות כדי להגיע לדיאגנוזה?
4. מדוע ניתן לתינוק טיפול תומך בלבד, ולא טיפול תרופתי?
 

מבוא 
אנצפליטיס היא דלקת חריפה של המוח. הדלקת יכולה להיות ראשונית - primary encephalitis
הנגרמת ממקור וירלי, בקטריאלי, או להיות משנית - secondary encephalitis, ולהופיע כסיבוך נלווה של מחלות אחרות כמו  עגבת  Syphilis (מחלת מין). רוב מקרי האנצפליטיס הם כתוצאה מהדבקה וירלית, ושכיחותם משתנה בהתאם לסוג הווירוס גורם המחלה. לדוגמה: יש וירוסים שנפוצים ברחבי העולם, כמו וירוס ההרפס, שמתיישב על קצות העצבים ועלול לנוע על גביהם ולהגיע למוח.
סימניה של המחלה כוללים: חום גבוה, טשטוש, עייפות, כאבי ראש ועוד (ראה סימנים וסימפטומים). האבחנה נעשית על סמך תלונות (סימפטומים) בשילוב עם אמצעים אבחנתיים כמו ניקור מותני ובדיקת MRI (ראה אבחנה). כיום לא קיים טיפול ספציפי כנגד אנצפליטיס, מלבד טיפול אנטי-וירלי כנגד וירוסים ספציפיים כדוגמת וירוס ההרפס. במקרים אחרים נהוג לתת טיפול תומך או סימפטומטי (ראה טיפול). 


אפידמיולוגיה
אנצפליטיס היא מחלה נדירה יחסית, ששיעורי התחלואה בה נעים בין 4-8 ל-100,000 איש. למרות שיעוריה הנמוכים, חלה עליה חובת דיווח לרשויות הבריאות, כיוון שהיא נחשבת למחלה מסוכנת, ששיעורי התמותה ממנה גבוהים. שיעורים גבוהים יותר של תחלואה ניכרים בעיקר בקרב ילדים.

אתיולוגיה
דלקת המוח יכולה להיגרם ע"י מספר גורמים:
1. גורם וירלי - אנצפליטיס וירלי מתרחש כתוצאה ממעורבות של וירוסים, או באופן ישיר, או כהתפרצות לטנטית לאחר שהאדם הודבק בעבר בווירוס. הווירוס המקושר ביותר לאנצפליטיס וירלי הוא הרפס סוג I, אבל קיימים וירוסים נוספים העלולים לגרום לכך.
2. תגובת יתר של המערכת החיסונית - אנצפליטיס מתווכת חיסונית (Immune mediated encephalomyelitis) – מצב שמופיע לאחר זיהומים וירליים כגון שפעת, חצבת, או אבעבועות רוח וקשה להבדילו מאנצפליטיס וירלית. במצב זה יש פגיעה נוירולוגית פרוגרסיבית מספר ימים לאחר הזיהום, אך הפגיעה יכולה להתחיל גם סימולטנית (תוך כדי המחלה) וגם מספר שבועות לאחר הזיהום. הפגיעה נובעת מתהליך שבו נעשית דה-מיאלינזציה (הרס של שכבות המיאלין), תהליך שעלול לפגוע קשות בגזע המוח. בניקור מותני רואים ריבוי של לימפוציטים ועלייה קלה בחלבון.
3. גורם חיידקי או אחר - אנצפליטיס עלול להיגרם כתוצאה מזיהום חיידקי, כגון מנינגיטיס חיידקי אשר התפשט באופן ישיר למוח, או כסיבוך של זיהום חיידקי ממקור אחר בגוף. פרזיטים ופתוגנים אחרים, כגון טוקסופלסמוזיס, מלריה או אמבות שונות יכולים לגרום לאנצפליטיס, במיוחד אצל אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה יותר.

פתופיזיולוגיה
אנצפליטיס היא מחלה דלקתית של רקמת המוח, שעלולה לגרום לפגיעה תפקודית. דלקת זו נגרמת ברוב המקרים עקב תהליך זיהומי וירלי. הווירוס חודר למערכת הלימפתית, ממנה לדם, וכך הוא מועבר לרקמות שונות בגוף, אך לא למערכת העצבים. הווירוס עובר למערכת העצבים רק לאחר שהוא חוזר לדם מהרקמות שאליהן הוא נכנס בפעם הראשונה, ובשלב זה הוא יכול להגיע למערכת העצבים. מידת הפגיעה תלויה בפתוגן, במערכת החיסון של החולה ובגורמים סביבתיים שונים שיכולים להפחית או להגביר את ההשפעות של גורם המחלה. בזיהום וירלי, לאחר שהווירוס מצליח לחדור מבעד למנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף, הוא מתרבה ברקמות כגון מערכת העיכול, על גבי העור, במערכת השתן, במערכת הנשימה וכדומה, ומגיע ל-CNS (מערכת העצבים המרכזית) באחת משתי דרכים. הדרך הראשונה היא מעבר על גבי אקסונים מהפריפריה לכיוון גוף תא הנוירון, כמו במקרה של וירוס ההרפס. דרך נוספת שבה הווירוס יכול להגיע למערכת העצבים ולגרום לדלקת היא דרך הדם (Haematogenous). מרכיבי מערכת החיסון שמשתתפים בתגובה הדלקתית כוללים תאי T ציטוטוקסיים (תאי מערכת חיסון ש"הורגים" תאים שהודבקו על-ידי וירוסים), ציטוקינים (חומרים מגבירי תגובה דלקתית שמופרשים מתאי מערכת החיסון) ונוגדנים.
יש מקרים שבהם הפתוגן גורם לתגובה דלקתית חריפה ברקמות אחרות, וכלל אינו מגיע למוח. בחלק מהמקרים האלו מתרחש שינוי של התגובה החיסונית לתגובה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את מרכיבי הגוף עצמו ומתפתח אנצפליטיס, וכתוצאה מכך רקמת המוח מותקפת על-ידי התאים של מערכת החיסון. מצב זה קורה כאשר לפתוגן יש דמיון מבני מסוים לחלבון כלשהו הנמצא במערכת העצבים, כמו מיאלין או חלבון ספציפי בתאי המוח. במקרים אלו תאי מערכת החיסון או הנוגדנים הנוצרים כנגד הפתוגן עלולים להגיב בתגובה החיסונית כנגד חלבוני גוף עצמיים במקום כנגד הפתוגן. זהו  אנצפליטיס ממקור אוטואימוני.

סימנים וסימפטומים
הסימנים והסימפטומים של המחלה דומים לאלו של שפעת, ויכולים להימשך כשבוע עד שלושה שבועות. הם כוללים: חום גבוה, אי-שקט, חוסר תיאבון, עייפות, כאבי גרון, נוקשות צווארית וגבית, בחילות והקאות, כאבי ראש, טשטוש ראייה ורגישות לאור, בלבול ועייפות. בהמשך יכולים להופיע סימנים נוספים, ובהם פרכוסים או התכווצויות, רעד, הזיות (הלוצינציות) ובעיות זיכרון.  

  
דיאגנוזה

1. אנמנזה אפידמיולוגית - האבחנה נעשית על סמך מידע על נסיעות החולה לחו"ל בתקופה האחרונה, קיום מגיפות בבעלי-חיים בסביבה ובדיקות עזר. במידת האפשר, בזמן האבחנה יש לנסות ולגלות את הגורם למחלה.
2. בדיקות הדמיה:
 א.  EEG כדי לאפיין שינויים בפעילות המוחית. למשל: אנצפליטיס הנגרם כתוצאה מהדבקה ב- Herpes simplex יוצר תבנית EEG  אופיינית -  גלים חדים באונה אחת או בשתי האונות הטמפורליות.
ב. .C.T (המאפשר לאתר גם אבצס צרברלי).
 ג. MRI (בעיקר כאשר יש חשד לאנצפליטיס הנגרם עקב זיהום בהרפס).
3. אם חושדים בגורם מזהם כלשהו, ניתן לעשות בדיקות מולקולריות לבדיקת נוכחות של ה- DNA/RNA של גורם המחלה.
4. נהוג לעשות בדיקת ניקור מותני, שבמהלכה שואבים נוזל CSF מתעלת השדרה ובודקים אותו לנוכחות חלבונים, תאי דם לבנים או נוגדנים כנגד גורם המחלה, כחלק מהניסיון לבודדו.
5. דרך נוספת היא לנסות ולבודד את גורם המחלה מהרקמות הנגועות (למשל על-ידי ביופסיה של  המוח או הדם).
       

טיפול
מקורם של רוב מקרי האנצפליטיס הוא בהדבקות וירליות, ולא קיים טיפול ספציפי כנגד המחלה עצמה, מלבד תרופות אנטי-וירליות כנגד זנים ספציפיים, כמפורט בהמשך. רוב הטיפולים המקובלים כיום נועדו להקלה סימפטומטית ולטיפול תומך. הטיפול כולל מתן נוזלים, הימצאות תחת השגחה וניטור רפואי מחשש לבצקות מוחיות, ומתן תרופות נגד פרכוסים. במקרים של בצקת מוחית נהוג לטפל בקורטיקוסטרואידים, המפחיתים את הדלקת והבצקת הנוצרת בעקבותיה. כאשר קיים חשד ל- Encephalitis Herpes נהוג להתחיל טיפול בתרופות אנטי- וירליות כגון: Zovirax בעירוי ורידי (מתן IV) למשך שבועיים-שלושה, עוד לפני קבלת התוצאות הסופיות של הבדיקות. הסיבה לכך היא שאם לא מטפלים מבעוד מועד באנצפלטיס מסוג זה, עלולים להיגרם סיבוכים חמורים ואפילו מוות.


סיבוכים
הסיבוכים האפשריים הם שיתוק או חולשת שרירים, איבוד הזיכרון או פגיעה בו, פגיעה בתגובתיות ובכושר השיפוט, הזיות ופרכוסים. כמו כן, אנצפליטיס הנגרם מזיהום בהרפס (Herpes simplex encephalitis) עלול לגרום למוות כאשר הוא אינו מאובחן בזמן ומטופל באופן מיידי.

מניעה
כיום ניתן לתת טיפול מונע על-ידי מתן חיסון לילדים כנגד וירוסים שעלולים לגרום למחלה, כגון הווירוסים Mumps (חזרת), Measles  (חצבת) ו- Rubella  (אדמת) - חיסון MMR, או להימנע מנסיעה לאזורים שבהם הווירוסים הידועים כגורמים לאנצפליטיס נמצאים בשכיחות גבוהה. לנשים בהיריון בעלות הרפס פעיל מומלץ ללדת בניתוח קיסרי כדי שלא לחשוף את הוולד לווירוס, שעלול לגרום לאנצפליטיס.
בנוסף, כיוון שדלקת זו נובעת פעמים רבות כתוצאה מסיבוכים של מחלות אחרות, יש לדאוג לטיפול מתאים, תומך ומספק כדי להפחית את הסכנה לסיבוכים שונים כמו  אנצפליטיס. לדוגמה וירוסים כמו אפשטיין בר, וירוס EBV הגורם למחלת הנשיקה, או וירוס האינפלואנזה Influenza הגורם לשפעת.
כיום ניתן להתחסן כנגד קדחת המוח היפנית Japanese Encephalitis, הזן היחיד של אנצפליטיס שקיים חיסון כנגדו. חיסון זה ניתן בשלוש מנות. מעבר לכך, יש לנהוג במשנה זהירות בעת הימצאות באזורים שבהם הוא נפוץ (דרום-מזרח אסיה).

קדחת המוח היפנית
קדחת המוח היפנית נגרמת על-ידי נגיף התוקף בעיקר חזירים בשדות האורז של אסיה. המחלה מועברת בעקיצת יתוש Culex, ומועברת מבעל חיים אחד למשנהו. לעיתים רחוקות נעקצים אנשים.
אם מתפתחת מחלה, הדבר קורה בדרך כלל לאחר תקופת דגירה של 15-4 ימים. תסמיניה הם כאב ראש, הקאות וכאבי שרירים, ועם החמרתה - פרכוסים, שיתוק וחוסר הכרה. שיעור התמותה הוא כ-30%, ואצל שאר הלוקים במחלה נותרות בדרך כלל פגיעות נירולוגיות. לא קיים טיפול למחלה.

  

  __________________________________________________________________

מקורות:

  1. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17676528

2. http://www.emedicinehealth.com/encephalitis/page7_em.htm

3. http://bestpractice.bmj.com/best-practice/monograph/436/basics/pathophysiology.html

, 17th ed

4. http://www.ab-lifeschooling.com/30973/%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%97-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%99

 

 

 

 

 

 

 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה                                                          

כל הזכויות שמורות במשרד החינוך למינהל למדע ולטכנולוגיה בשיתוף מרכז פדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר תוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש