הקדמה
מבוא
תפריט קישורים
כיתה י'
האדם כמכלול
קרדיולוגיה
המטולוגיה ומערכת הלימפה
פולמונולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יא'
נפרולוגיה
נוירולוגיה
מבוא
אנטומיה
פיזיולוגיה
קליניקה
 אירוע מוחי על רקע דימום
 דלקת קרום המוח חיידקית ונגיפית
 דלקת חריפה של המוח
 מחלת הנפילה
רפואה מונעת
מונחים בנוירולוגיה
אנדוקרינולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יב'
גניקולוגיה
גסטרואנטרולוגיה
אורטופדיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום


מערכות בריאות לימודי בריאות ורפואה בחינוך העל - יסודי
דף הבית  | על האתר  | צור קשר
חפש

 

 מחלת הנפילה Epilepsy 

 

סיפור מקרה
הורים מבוהלים הביאו את ילדם בן ה-10 לחדר המיון בשבע בערב. הילד נראה תשוש מאוד
ומעט מבולבל. ההורים סיפרו לרופא כי ילדם הלך בסלון כשלפתע איבד את הכרתו ונפל על הרצפה. כשהרימו אותו, הבחינו כי הוא מפרכס, מכחיל, מפריש ריר מהפה ולא שולט בצרכיו. לאחר כשתי דקות ההתכווצויות הסתיימו והילד נראה עייף מאוד. כשנשאל מה קרה, ענה כי אינו זוכר כיצד נפל והגיע לרצפה. הרופא במיון אמר כי יש לבצע בדיקות כדי להגיע לאבחנה, אך לפי שעה, לדעתו מדובר בפרכוס אפילפטי.
אלו שאלות עולות מקריאת סיפור המקרה?
1. מהם הסימנים האובייקטיביים והסובייקטיביים אצל הילד?
2. מה הרקע הנוירולוגי להופעת הפרכוס האפילפטי?
3. אילו בדיקות יערכו לילד כדי להגיע לאבחנה?
4. איזה טיפול תרופתי יינתן לילד נגד הפרכוסים?

  

מבוא
אפילפסיה, כפיון או בשפה עממית מחלת הנפילה, היא הפרעה נוירולוגית כרונית המתאפיינת בהתקפים חוזרים של פרכוסים ("התכווצויות"). פרכוס הוא הביטוי הנראה לעין של התקפים חוזרים של פעילות חשמלית מוגברת במוח, לרוב מוגבלת בזמן. מרווח הזמן בין התקף למשנהו אינו קבוע ויכול להיות דקות, ימים, שבועות ושנים. ההתקפים מסווגים לכמה קטגוריות, ויכולים להיות:
 1. מפושטים  (Generelized) - מערבים את שתי ההמיספרות במוח.
 2. ממוקדים (Partia ) - מערבים רק חלק אחד של המוח.       
  3. משולבים -  התקף המתחיל כהתקף ממוקד ובהמשך עובר הכללה משנית לחלקים  נוספים במוח.
     

אפידמיולוגיה
שכיחות המחלה משתנה עם הגיל. יש שני שיאים להיארעות המחלה. הראשון הוא גיל הילדות (עד גיל 10), והשני הוא מעל גיל 60. הסיבות להתקפים בכל אחד מן השיאים הללו שונות לחלוטין.  הסיכון ללקות באפילפסיה בין הלידה לגיל 20 עומד על 1%.  3% מהאנשים עד גיל 75 יסבלו לפחות פעם אחת בחייהם מפרכוס.

 

אתיולוגיה
הסיבות השונות לאפילפסיה השכיחות בקבוצות גיל שונות:
א. בתקופה שמיד אחרי הלידה ובתקופת הינקות המוקדמת הסיבות השכיחות ביותר כוללות:

1. אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית (היפוקסיה – ריכוז נמוך מהנורמה של חמצן בעורקים במוח, איסכמיה – זרימת דם לא  מספיקה לתאי המוח) – אספקת דם לקויה למוח.
2. פגיעה במערכת העצבים המרכזית, על רקע זיהומים, טראומה, מומים מולדים והפרעות מטבוליות.
3. פרכוסי חום שכיחים בתקופת הינקות והילדות המוקדמת.
4. בעיות התפתחותיות אצל ילדים הן בדרך כלל המשפיעות על אופן הפעילות החשמלית היומיומית במוח והן נובעות מסיבות גנטיות, מחלות מטבוליות, מחלות ניווניות, מחלות זיהומיות, תאונות והפרעות אנטומיות מולדות.
ב. בגיל ההתבגרות והבגרות:
1. הסיבות השכיחות הן בדרך כלל משניות לכל פגיעה במערכת העצבים המרכזית.
2. אפילפסיה אידיופתית היא פחות שכיחה.
3. סיבות אחרות הקשורות לקבוצות גיל אלה הן: מתח, טראומה, זיהומים במערכת העצבים המרכזית, גידולים במוח, ושימוש בסמים ובאלכוהול.
ג. במבוגרים:
1. לאחר שבץ מוחי (CVA ) או גידול מוחי, תסחיפים מוחיים ועוד מחלות המערבות את המוח.

ד. ללא קשר לגיל מסוים:
1. התקפים אפילפטיים עלולים להופיע אצל חולים המחלימים מניתוחי מוח.
2. אפילפסיה יכולה להיגרם על ידי הבזקי אור, אורות מהבהבים ונשימת יתר.
3. אצל אנשים רגישים לחץ נפשי, חוסר שינה, עודף שינה, עומס חום, אלכוהול ומחלות חום יכולים לגרום לאפילפסיה. ההשפעה של הגורמים השונים משתנה בהתאם לסוג האפילפסיה.
4. מחזור חודשי אצל נשים שיש להן אפילפסיה יכול לגרום להתקפים חוזרים ונשנים.


פתופיזיולוגיה
הפרכוסים האפילפטיים הם הסימן הקליני הבולט ביותר של האפילפסיה, והם נחלקים לשני סוגים:
1. פרכוסים ראשוניים, כאשר הגורם לפרכוס איננו ידוע.
2. פרכוסים משניים, כאשר הפרכוס הוא חלק מפגיעה במערכת העצבים.
כל התופעות של מחלת האפילפסיה נגרמות בעקבות הפרעה בזרימה של אלקטרוליטים לתאי המוח. כתוצאה מכך נוצר שינוי בפעילות החשמלית של המוח לרמה מוגברת באופן חריג, לרוב לזמן מוגבל. רוב הפרכוסים נמשכים פחות מ-2 דקות ואינם נחשבים מזיקים. לעיתים פרכוס אפילפטי יכול להתרחש מעל 30 דקות ברצף, ואז הוא נחשב למזיק.
  


סימנים וסימפטומים
תסמיני המחלה נחלקים לקטגוריות לפי הביטוי הקליני הספציפי :
א.אפילפסיה מפושטת  Generelized מסוג Tonic-Clonic - זהו הביטוי הקלאסי והשכיח של אפילפסיה הבאה לידי ביטוי בפעילות חשמלית מפושטת בכל חלקי במוח.
שלבי  התקף Generelized מסוג Tonic clonic :
1. בשלב הראשון (A ) התכווצות שרירים ואי שליטה על סוגרים תוך איבוד הכרה, התקשתות הגב לאחור וכחלון- (ציאנוזיס).
2. בשלב השני (B ) מצמוץ עיניים, פרכוס ועוויתות בגפיים, ריור מוגבר מהפה.
3. השלב השלישי (C ) חזרה למצב הכרתי, עייפות רבה, בלבול, ריפיון גופני.
 

  

ישנם כאמור תסמינים רבים לסוג זה של אפילפסיה והם יכולים להתקיים או להעדר אצל  חולה מסויים. הסימן החשוב ביותר שחייב להופיע בכל האנשים הוא אובדן ההכרה.

  

ב.אפילפסיה ממוקדת  Partial- זוהי מחלה שבה מעורב רק חלק אחד של המוח. הביטוי הקליני במקרה זה משתנה מאוד מאדם לאדם, שכן הוא תלוי באיזה חלק של המוח יש פעילות מוחית מוגברת. בחלק מהמקרים רואים  פרכוס רק בחלק מהגוף (יד ימין למשל), לעיתים רואים סטיית מבט לצד אחד, הסטת ראש או הזעה מוגברת. חלק מהחולים מריחים ריחות משונים בזמן ההתקף, אחרים מרגישים טעם מוזר בפה, לרוב מתכתי, ועוד. ההבדל הבולט בין שני סוגי האפליפסיה הוא שבאפילפסיה הממוקדת אין איבוד הכרה בשום שלב של ההתקף האפילפטי.

 

 

דיאגנוזה

1.בדיקת האנמנזה - ההיסטוריה הרפואית של החולה, רקע המחלות במשפחת (לחולים רבים עוד אנשים חולים במשפחתם).
2. הכלי האבחנתי החשוב ביותר הוא בדיקת EEG- רישום הפעילות החשמלית במוח. לא ניתן להגדיר אפילפסיה ולאבחן אותה ללא בדיקה זו. הבדיקה הקלאסית מבוצעת בבית החולים, מצמידים אלקטרודות לקרקפת בעזרת ג'ל דביק ובודקים את גלי הפעילות החשמלית המוחית בזמנים שונים כמו עירנות, שינה, לאחר חוסר בשינה,  מיד לאחר פרכוס וזמן ארוך לאחר פירכוס. לעיתים ה - EEG יכול להיות תקין לחלוטין אך עדיין מימצא זה לא שולל אפילפסיה. במצבים אלה משתמשים באמצעי הדמייה אחרים.
3.  בדיקת CT או MRI, fMRI ובדיקות נוספות.

 ילד בעת בדיקת EEG- דפוס הפעילות החשמלית במוח, ע"י אלקטרודות המוצמדות לקרקפת

 

טיפול
הטיפול במחלת האפילפסיה כולל טיפול תרופתי וטיפולים שאינם תרופתיים כגון דיאטות שונות, ניתוחים והשתלת קוצבים וגאליים (לעירור עצב הוואגוס):
1. עקרון הטיפול התרופתי הוא, מצד אחד, לנסות להחליש באמצעים מלאכותיים את הגורמים המעוררים במוח (נוירוטרנסמיטור מסוג גלוטמאט), שיכולים לעורר את הפעילות החשמלית המוחית, ומצד אחר לנסות ולחזק את הגורמים המעכבים במוח (נוירוטרנסמיטור מסוג GABA), היכולים לדכא את הגורמים המעוררים, ובכך למנוע את הפעילות החשמלית המוגברת.
2. עיקרון תרופתי אחר הוא לחסום תעלות אלקטרוליטים באזורים מסוימים במוח, כגון תעלות סידן, נתרן ואשלגן, ובכך לתרום להגברת העיכוב של הפעילות החשמלית המוחית.
3. אמצעי לא תרופתי הנפוץ ביותר הוא הדיאטה הקטוגנית. זוהי דיאטה המבוססת על אספקה קלורית מחלבונים ושומנים, ללא פחמימות כלל. אם שומרים על דיאטה זו בקפדנות לפרק זמן ארוך, נוצרים בגוף גופי קטון, והוכח שעלייה בקטונים בגוף תורמת להקטנה של התקפים אפילפטיים.
4. טיפול אחר שאינו תרופתי הוא השתלת קוצב מסוג Vagonerve stimulator. קוצב זה מושתל בבית החזה, ליד עצב הוואגוס ( Vagus ), והוא מעביר פעימות חשמליות (פולסים חשמליים) בכל פעם שיש התקף אפילפטי.

סיבוכים
הרוב המכריע של התקפים אפילפטיים אינו מזיק, ולכן גם אין חשש לסיבוכים במקרים אלו. במקרים נדירים, כתוצאה מפרכוס אפילפטי הנמשך למעלה מחצי שעה או כמה שעות, הנקרא Status Epilepticus, יש סכנה של צניחת בסיס הלשון וחנק. מלבד זאת, התקפים ארוכים הבאים בתדירות גבוהה יחסית יכולים לגרום להפרעות קוגניטיביות, הבאות לידי ביטוי בהפרעות דיבור, מוטוריקה וכדומה.
למרות שהפרכוסים עצמם ברובם נחשבים בטוחים, הרי שהמצב הפרכוסי יכול להפוך למסוכן כתלות במה שהאדם שחווה את התקף עושה ברגע ההתקף: אם ההתקף מתרחש כשהאדם במיטה, הסכנה היא מינימלית, אבל אם הוא מתרחש בזמן נהיגה, עיסוק בספורט אתגרי, טיולים ובמקרים דומים, התוצאה יכולה להיות קטלנית.

מניעה
הסיבות לאפילפסיה אינן מובנות במלואן, ובמחצית מהמקרים הסיבה כלל לא מתגלית (אידיופטית), ולכן קשה למנוע את פרוץ המחלה. לא ניתן לדעת מראש איזה אדם מועד לחוות התקף אפילפטי ואיזה לאו, מלבד היסטוריה משפחתית וגם אז, לא ניתן למנוע את ההתקף.
כאשר ההתקפים חוזרים על עצמם (יותר מהתקף אחד לכל הפחות) יש צורך להתחיל טיפול תרופתי או טיפול אחר, ובכך לנסות ולמזער את הסיכוי שהתקף אפילפטי יחזור על עצמו, וגם אם כן אזי בעוצמה ובמשך קצרים יותר. כמו כן, יש להימנע מלהיחשף לגורמים הידועים כטריגרים (גירויים מעוררים) להופעת התקף, כמו הבהוב אורות טלוויזיה, חוסר שינה ועוד.
 

 _____________________________________________________________

 

מקורות:

  1.                      Harrison מהדורה 17, תחת הערך Epilepsy.

2.                      http://www.epilepsy.com/

3.                      הרצאות מבוא לרפואה קלינית- הגישה לילד המפרכס ואפילפסיה בילדים, האונ' העברית, הפקולטה לרפואה.

4.                      http://virtual2002.tau.ac.il/users/www/72132/%D7%9E%D7%A8%D7%A7/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%20%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%9F/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%20%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8%2011-%20%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94%20%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%94%20%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%A4%D7%98%D7%99%20%D7%91%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94%20%D7%93%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%94.doc

5.                      המדריך השלם לאפילפסיה

               http://www.mednet.co.il/upload/book/contents.asp?info_id=29368

6.                      טיפול תרופתי   (מקורות 4,5) כולל תגובות בין תרופתיות 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%96%D7%A4%D7%99%D7%9F

 

7.                      http://www.infomed.co.il/maccabi/drug2.asp?dID=253

 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה                                                          

כל הזכויות שמורות במשרד החינוך למינהל למדע ולטכנולוגיה בשיתוף מרכז פדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר תוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש