הקדמה
מבוא
תפריט קישורים
כיתה י'
האדם כמכלול
קרדיולוגיה
המטולוגיה ומערכת הלימפה
פולמונולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יא'
נפרולוגיה
נוירולוגיה
אנדוקרינולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יב'
גניקולוגיה
גסטרואנטרולוגיה
אורטופדיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום


מערכות בריאות לימודי בריאות ורפואה בחינוך העל - יסודי
דף הבית  | על האתר  | צור קשר
חפש

 

מילות מפתח

*המושגים ערוכים לפי סדר אלפביתי
יש להקליק על האות הרצוייה ועל "חזור" כדי לחזור לרשימה

 א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ 

 ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת

 

 

אדרנלין Adrenaline  
אדרנלין (או אפינפרין) הוא הורמון שמפרישה בלוטת האדרנל, הנמצאת על גבי הכליות.  מטרתו להכין את הגוף למצבי דחק שבהם יש דרישה גבוהה יותר מהשרירים ומהלב (לדוגמה בעת מאמץ גופני). האדרנלין מגביר את קצב פעילות הלב, את קצב ועומק הנשימות, את כוח ההתכווצות של השרירים ומוריד את זרימת הדם לאיברים ש"אינם חיוניים" במאמץ, כמו המעי ושלפוחיתה שתן, 
על ידי כיווץ כלי דם.

אונות הריאה Lung lobes
הריאה מוחלקת לאזורים בעלי עצמאות תפקודית, המקבלים אספקת אוויר ודם נפרדת משאר אזורי הריאה. אזור עצמאי שכזה נקרא אונה. בריאה הימנית שלוש אונות, ובריאה השמאלית שתי אונות בלבד.

אטרופין 
תרופה אנטיכולינרגית (אנטיאצטילכולין). מעכב פעולה של אצטילכולין באמצעות חסימת הרצפטור לאצטילכולין בסינפסות במערכת העצבים הפאראסימפטטית. השימושים העיקריים שלו כוללים האצת קצב הלב במקרים של דופק נמוך עקב חסם חלקי בהולכה החשמלית בלב ובזמן החייאה במצבים של אסיסטולה (כאשר אין כל פעילות חשמלית לבבית). האטרופין גם משמש לטיפול בהרעלה של גז עצבים ולהרחבה של אישון העין לצרכים אבחנתיים.

                                                                                                                                                              
אינסולין Insulin
הוא הורמון המיוצר בלבלב ומופרש ממנו בתגובה לעליית רמת הסוכר בדם. האינסולין פועל כדי להכניס את הגלוקוז מהדם אל תאי הגוף השונים, שם הוא נדרש לייצור אנרגיה. כמו כן, האינסולין מעודד אגירת אנרגיה בצורת שומן. הפרעות בהפרשת האינסולין או בפעילותו הן בעלות השפעה קשה לגוף האדם, כמו אלו הבאות לידי ביטוי במחלת הסוכרת.

אי ספיקת לב Congestive heart failure 
אי ספיקת לב היא פגיעה ביכולתו של הלב לעמוד בעומס העבודה שלו ולהזרים דם לכל חלקי הגוף.  לרוב היא נגרמת מנזק כבד לשריר הלב בעקבות אוטם לבבי, ואז הביטוי הוא חמור מאוד (אקוטי) ומיידי, או  בגלל יתר לחץ דם ממושך, ואז הביטוי הוא כרוני (ממושך). הביטויים הקליניים של אי ספיקת לב יכולים לנבוע מבעיה שעיקרה בחדר השמאלי של הלב, ואז הצטברות דם בריאות והיווצרות גודש בריאות ובשל כך קשיי נשימה, חולשה וחוסר יכולת לבצע מאמצים בשל ירידה בתפוקת הלב. אם הבעיה היא בחדר ימין, הביטוי העיקרי הוא של חוסר פינוי דם אל הלב ומתקבל גודש בוורידי הצוואר, הצטברות נוזלים ברגליים והיווצרות בצקות וגודש כבדי. לרוב הביטוי הקליני של אי ספיקת לב מורכב מכל הסימנים והסימפטומים האלה.

אלקטרוקרדיוגרף (אק"ג) Electrocardiogram ECG
רישום הפעילות החשמלית של הלב באמצעות אלקטרודות על גבי העור, הקולטות צדדים שונים של הלב. מעבר הזרם החשמלי בלב מקוצב הלב הראשי ( sinoatrial node - ראה מושג) אל חדרי הלב (ראה מושג) יוצר אות חשמלי שקולט מכשיר האלקטרוקרדיוגרף ומודפס על גבי  נייר מילימטרי. בלב נורמלי קיימת צורה אופיינית למעבר האות החשמלי בלב (גל P , מקטע PR, קומפלקס QRS,סגמנט ST, מקטע QT וגל T – ראה מושגים). אפשר לאבחן הפרעות שונות בלב כמו איסכמיה של הלב והפרעות בקצב הלב, באמצעות שינויים באות החשמלי הנורמלי של הלב. האק"ג מעיד על קיומה של הפעילות החשמלית בלב, אך אינו מעיד על התכווצותו.

אנדוקארדיום  Endocardium
השכבה הפנימית ביותר של הלב (
Endo = פנימי), מקבילה לאפיתל המצפה את כלי הדם מבפנים - האנדותל.  שכבה זו מצפה גם את מסתמי הלב.
 

אנזימי לב  Heart enzyme 
נקראים גם סמנים (מרקרים) של הלב. חלבונים ספציפיים לרקמת הלב
המשוחררים לדם כאשר מתרחש נזק לשריר הלב, למשל בעת אוטם שריר הלב. מרקרים לבבים לדוגמה: תת סוג I או T של החלבון טרופונין, תת סוג MB של החלבון קראטינין פוספוקינאז ( Creatinin phosphokinase-MB/ CPK-MB/ CK-MB ראה מושג). עלייתם של אנזימים אלה אינה מיידית, ובדיקה לנוכחותם מתבצעת לאורך 24 שעות מהופעת סימפטומים האופייניים לתעוקת חזה או אוטם שריר הלב (ראה מושגים).

אריתרופואטין (Erythropoietin)
הורמון פוליפפטידי הנוצר בכליה בזמן היפוקסיה. מועבר בדם למח העצמות ומחיש קצב חלוקות במח העצם.

אריתרופויאזיס
(Erythropoiesis)
תהליך יצירת תאי הדם האדומים במח העצם. בתהליך זה נוצרים תאי דם אדומים, אריתרוציטים, מתאי גזע בתהליך רב שלבי בו הם מאבדים את האברונים שבהם ומתמלאים בהמוגלובין.  על התהליך מפקח ההורמון אריתרופויאטין.

אקו לב  Echocardiography  
מכשיר המאפשר הדמיה של האנטומיה של הלב וזרימת הדם בלב בטכניקת גלי קול (אולטראסאונד). באמצעות בדיקה זו ניתן להעריך את הגודל של חללי הלב, העובי של שריר הלב ותפקוד המסתמים, וכן לבדוק את כיוון ומהירות זרימת הדם בלב ולגלות זרימות שאינן בכיוון הנורמלי, כגון זרימת דם לאחור במסתם פגום. באמצעות שיטה זו גם ניתן להעריך את תפוקת הלב. לעתים ניתן לשלב בדיקת אקו לב עם מבחן מאמץ (ראה מושג), ואז מתקבל מידע לגבי עורקי הלב. יתרונות בדיקה זו הם שהיא אינה פולשנית, אינה מסכנת את הנבדק בקרינה ומספקת מידע רב על מבנה הלב ותפקודו.

בלון  Balloon Angioplasty 
הרחבת עורק כלילי מוצר באמצעות בלון מתבצעת על ידי העברת בלון מאורך וחזק, על גבי הצנתר שהוכנס במהלך, ומיקומו בתוך חלל העורק המוצר. לאחר שממקמים את הבלון מנפחים אותו בכוח באמצעות נוזל. הניפוח מרחיב את הסתימה, באמצעות שינוי צורתו של הרובד הטרשתי שגרם לה (הצמדתו אל דופן כלי הדם כך שיבלוט פחות). לאחר מכן מרוקנים את הבלון ומוציאים אותו מהעורק. ב-90% מהמקרים ההרחבה מצליחה. למרות כל זאת ב- 40-30% מהמקרים מתרחשת היצרות מחדש בתוך שנה.

                                    

גורמי קרישה (Coagulation factors)
קבוצה של חלבונים המומסים בדם ומאקטבים אחד את השני בתהליך סדרתי עד ליצירת סיבי פיברין המהווים מרכיב חשוב בקריש הדם. פקטורי הקרישה יכולים לעבור אקטיבציה בשני מסלולים נפרדים, ומיוצרים ברובם הגדול בכבד.

גיל כגורם סיכון למחלות לב וכלי דם
גיל מבוגר מהווה גורם סיכון עצמאי למחלות הלב וכלי הדם, וזאת בשל הזדקנות מערכות הגוף השונות.  אפילו ללא גורמי סיכון אחרים, ככל שגיל האדם עולה, עולה הסיכון לפתח אוטם בהשוואה לאדם צעיר ממנו, גם אם יש לצעיר גורמי סיכון נוספים. גיל נחשב גורם סיכון שאינו ניתן לשינוי, ולכן מומלץ להימנע מגורמי סיכון אחרים הניתנים לשינוי.

גל  T
מופיע בא.ק.ג. אחרי קומפלקס QRS  (לאחר התכווצות החדרים). מופיע כהמשכו של מקטע S, ומסמל טעינה מחדש של החדרים (רהפולריזציה). שינויים בגל זה יכולים להוות אינדיקציה לנזק לשריר הלב ואף להפרעות ברמות המלחים ברמה התאית, בעיקר שינויים ברמות האשלגן.

מצורפת לומדה להכרת רישום הא.ק.ג:
http://www.clalit.org.il/meir/Media/Images/SCM/Category/449_0_239.ppt

גל P (ECG)
הגל הראשון ב- ECG נורמלי. הוא מסמל מעבר של האות החשמלי מקוצב הלב אל העלייה (ראה מושג) הימנית והעלייה השמאלית (דפולריזציה של העליות). קיומו של גל P ב-  ECG מעיד על כך שקוצב הלב הראשי מתפקד ומעביר פולסים של חשמל אל העליות, כלומר הלב נמצא ב"קצב סינוס", שהוא  הקצב הנורמלי של הלב. שינוי בגלי P עד היעדר מוחלט שלהם מעיד על בעיה שמקורה בקוצב הראשי או בעליות. לדוגמה, בפרפור פרוזדורים לא נראים גלי P בתרשים.

גל T (ECG)
משמעותו חזרת המטען החשמלי של העליות והחדרים בלב למצבם הנורמלי (רפולריזציה) ובעקבות כך הרפיית שריר הלב. שינויים בגל T יכולים לסייע לרופא לאבחן הפרעות מסוימות בלב, כמו איסכמיה או הגדלה פתולוגית של חדרי הלב.

דיאסטולה Diastole  
תקופת ההרפיה של שריר הלב בין שתי התכווצויות (סיסטולה). בזמן זה מדורי הלב מתמלאים דם. הדיאסטולה מתחילה כאשר המסתמים בין החדרים לבין העורקים היוצאים מהם נסגרים, והלחץ בחדרים  יורד כך שהמסתמים האטריוונטריקולרים (מסתם מיטרלי ומסתם טריקוספידאלי) נפתחים ומאפשרים זרימת דם מהעליות לחדרים. הדיאסטולה מסתיימת כאשר הלחץ בחדרים גבוה מהלחץ בעליות והמסתמים האטריוונטריקולרים נסגרים.

דפיברילטור  Defibrillator 
מכשיר רפואי המשמש למתן הלם חשמלי ללב כדי להפסיק הפרעות קצב מהירות, בעיקר פרפור חדרים. החשמל מועבר על ידי לוחות מתכת הממוקמים על גבי החזה. ההלם החשמלי מפסיק את הפעילות החשמלית הפתולוגית, ומאפשר לקוצב הראשי לשוב ולקבוע את קצב הלב. קיימים דפיברילטורים אוטומטיים המסוגלים לזהות הפרעות קצב ולהנחות מתן הלם חשמלי. כמו כן קיימים דפיברילטורים תת עוריים המושתלים בגופם של אנשים עם הפרעות קצב חוזרות שאינן ניתנות לשליטה באמצעות תרופות.  כאשר הדפיברילטור מזהה קצב לב מהיר מסוכן הוא מעביר הלם חשמלי ישירות ללב.

דרכי נשימה עליונות  Upper respiratory tract
דרכי הנשימה העליונות כוללים את חלל האף, הלוע, הגרון, קנה הנשימה, ולעיתים גם את הסמפונות הגדולים. זהו מסלולו של האוויר לפני הגיעו אל הריאות לחילוף הגזים.

דרכי נשימה תחתונות Lower respiratory tract
דרכי הנשימה התחתונות כוללות את הברונכוסים (סמפונות) הקטנים, ברנוכיולות, ונאדיות הריאה והן מהוות את מסלולו של האוויר בתוך הריאות.

הולטר  Holter 
בדיקה שבה מתבצע מעקב רציף על המערכת הקרדיווסקולרית  במשך 24 שעות. במקביל לרישום הנבדק מתבקש לציין את השעה המדויקת שבה חש בתסמינים כלשהם או ביצע פעילות מסוימת. כך ניתן למצוא קשר בין תסמינים או פעילות מסוימת לבין הפרעות בפעילות המערכת.  רישום אק"ג אמבולטורי או הולטר קצב לב מבצע רישום של אק"ג ומשמש לאיתור הפרעות בקצב הלב, בעיקר כאשר החולה מתלונן על תופעה המופיעה לסירוגין ואינה נצפית בעת ביצוע אק"ג שגרתי (שנמשך מספר דקות). רישום לחץ דם או הולטר לחץ דם מבצע מדידות חוזרות של לחץ הדם לאורך היממה. בדיקה זו משמשת לאיתור לחצי דם גבוהים או לשלילת קיום לחץ דם גבוה מחוץ לכותלי המרפאה (מה שנקרא Wight coat hypertension).


הלם לבבי Cardiogenic shock
הלם לבבי (הלם קרדיוגני) נובע מפגיעה קשה בתפקוד הלב, בשל הפרעת קצב לב קשה או פגיעה בכושר ההתכווצות או ההרפיה של הלב. הלם משמעותו ירידה מסוכנת בפרפוזיה של רקמות הגוף בשל ירידה  בלחץ הדם. הגורמים העיקריים להלם לבבי הם: אוטם לבבי נרחב טמפונדה קרדיאלית, טראומה ללב ועוד. גורמים נוספים להלם הם אובדן נוזלים מסיבי (הלם היפוולמי) , תגובה אלרגית קשה (הלם אנאפילקטי), זיהומים קשים (הלם ספטי) ופגיעה במערכת העצבים המרכזית (הלם נוירולוגי).

ההלם מהווה סכנה מיידית לחיי החולה, וגורם לפגיעה באיברים שונים בגוף. הסימנים כוללים חיוורון, הזעה, עור קר, דופק מהיר וחלש, נשימה לא סדירה, תפוקת שתן ירודה, שינויים במצב ההכרה, עד ומוות 

המוגלובין Hemoglobin
חלבון המהווה מרכיב מרכזי בתאי הדם האדומים ותפקידו לקשור ולשאת חמצן אל הרקמות. המוגלובין מורכב מארבע שרשראות חלבוניות, שכל אחת מכילה טבעת הם (Heme) ואטומי ברזל הקושרים את החמצן בקשר כימי. ערכים תקינים: נשים - 12 עד 16 מיליגרם לדציליטר.
גברים - 12 עד 18 מיליגרם לדציליטר.

המטופוזיס Hematopoiesis
תהליך יצירת תאי הדם לסוגיהם במח העצם. בתהליך זה נוצרים תאי דם לסוגיהם, מתאי גזע בתהליך רב שלבי.

המטוקריט (Hematocrit)
החלק היחסי של תאי הדם האדומים בתוך כלל נוזל הדם. במצב תקין ערכו סביב 45%. המטוקריט גבוה מדי עלול לגרום לצמיגות יתר של הדם, בעוד המטוקריט נמוך הוא סמן אופייני של מחלת האנמיה – חוסר בתאי דם אדומים.

הקוצב המשני  AVnode 
(Atrio Ventricular Node) הקוצב המשני של הלב ממוקם במחיצה השרירית, בצומת בין העליות לבין החדרים, ועל כן נקרא AV (Atrio-ventricular) node. תאי הקוצב המשני מאטים את אות ההולכה שמגיע מהעליות כדי לאפשר לעליות לסיים את ההתכווצות המכנית שלהן לפני תחילת התכווצות החדרים (סיסטולה). קוצב זה מחזיק את הדחף החשמלי 0.2-0.12 שניות לפני שהוא משגר דחף חשמלי נוסף להתכווצות החדרים. אם הקוצב הראשי אינו מתפקד, הקוצב המשני יכול להפיק קצב של כ-60-40 פעימות בדקה כפעולת גיבוי.

מהקוצב המשני הזרם החשמלי עובר בסיבים ההולכה  (מסילת היס) אל שריר החדרים.

הקוצב הראשי  SA node -  Sinus Atrial Node
ללב מערכת עצבית עצמאית הגורמת להתכווצות שריר הלב וקובעת את קצב ההתכווצות. קוצב הלב הראשי מורכב מקבוצה של סיבי שריר מיוחדים הממוקמים בעלייה הימנית, באזור שנקרא SA node . סיבים אלה מפיקים אותות חשמליים הגורמים להתכווצות שריר הלב בקצב  של 90-60 פעימות בדקה במנוחה.  האות המופק מהקוצב הראשי מתפזר בתאי השריר בעליות, ולאחר מכן מגיע אל הקוצב המשני של הלב.

הרעלת Carbon monoxide poising  - CO
פחמן חד חמצני, CO, הוא גז רעיל שנקשר אל ההמוגלובין שבכדוריות הדם. גז הפחמן החד חמצני נקשר בזיקה מרובה אל ההמוגלובין ולא מאפשר קשירה והעברה של חמצן לרקמות.  מצב זה עלול לגרום למחסור חמור של חמצן בגוף עד לסכנת מוות.

חדר Ventricle  
ללב ארבעה מדורים. שני המדורים התחתונים נקראים חדרי הלב - חדר שמאל וחדר ימין. החדרים מתמלאים בדם המגיע מהעליות (ראה מושג) ודוחפים אותם אל מחוץ ללב. החדר הימני דוחף דם עני בחמצן לעורק הריאה, ואילו החדר השמאלי דוחף דם עשיר בחמצן לאבי העורקים וממנו לכל הגוף. הדופן השרירית של החדר השמאלי עבה יותר מזו של החדר הימני כיוון שהוא מזרים דם לכל הגוף ופועל כנגד התנגדות גדולה יותר (דורש יותר כוח) מאשר החדר הימני, המזרים דם לריאות עם התנגדות נמוכה יותר. בין שני החדרים מפרידה המחיצה הבין חדרית, המונעת ערבוב של הדם העני בחמצן עם הדם העשיר בחמצן.

טמפונדה לבבית  Cardiac temponade  
טמפונדה היא הפעלה של דחיסה או לחץ על חלק בגוף. טמפונדה לבבית נוצרת בעקבות התמלאות החלל שבין שכבות הלב (בין הפריקארד למיוקארד - ראה מושגים) בנוזל, בדרך כלל דם. היאספות הדם בחלל הקטן גורמת במהרה ללחץ על שריר הלב, המונע ממנו להתרפות כראוי.  בשל פגיעה בהרפיית הלב אין מילוי חדרי טוב ותפוקת הלב יורדת, מצב הגורם ללחץ דם נמוך, דופק מהיר וסימנים לאי ספיקת לב חריפה. מצב זה הוא מסכן חיים, ומחייב טיפול מיידי על ידי נוזלים להעלאת לחץ הדם ותרופות לשיפור פעילות הלב. הטיפול הוא ניקוז הנוזל או כריתת חלק ממעטפת הלב, כדי לאפשר ללב להתכווץ כראוי.
 

טסיות הדם PLT ,Trombocytes, platelets
טסיות הדם הן שברי תאים הנמצאים במחזור הדם ההיקפי, ותפקידם להתחיל בתהליך קרישת הדם במקרים של דימום או פציעה. טסיות הדם נוצרות במח העצם כשברים של תא הנקרא מגאקריוציט.  משך החיים שבוע.

טרופונין  Troponin:
חלבון המצוי בתאי שריר הלב ומשתתף בתהליך הכיווץ של תאי השריר. בדרך כלל רמתו בדם זניחה, אבל בעת פגיעה בתאי השריר, למשל באיסכמיה (חוסר אספקת חמצן) של שריר הלב, חלבון זה משתחרר מהתאים ורמתו בדם עולה.  בעת חשד לאיסכמיה של שריר הלב נבדקת רמת הטרופונין בדם. רמה גבוהה של טרופונין בשתי בדיקות נפרדות מעידה של נזק לתאי שריר הלב, ואילו שתי בדיקות שליליות שוללות בביטחון רב נזק משמעותי לשריר הלב. רמת הטרופונין נשארת גבוהה כשבועיים לאחר הנזק לתאי שריר הלב.

טריגליצרידים  Triglycerids     
סוג של שומן, המהווה את צורת אחסון האנרגיה העיקרית בגוף. עיקר השימוש הבריא של הגוף בטריגליצריד הוא בזמן רעב, כאשר אין פחמימות זמינות לייצור אנרגיה. אז מנוצל הטריגליצריד לאספקת האנרגיה הדרושה בתאים. ואולם, כאשר יש יותר פחמימות בתזונה מאשר כמות האנרגיה שהאדם מנצל, עודפי הפחמימות הופכים לטריגליצרידים ומאוחסנים ברקמת השומן בגוף. רמת טריגליצרידים גבוהה תורמת להתפתחות מחלות לב ואירועים מוחים.

כולסטרול
אחד משומני הדם, המשמש לבניית דופנות התאים ובעל תפקיד חשוב בפעילות של מערכות בגוף. לדוגמה, הוא מהווה חומר הבסיס לבניית הורמונים רבים.  רוב הכולסטרול בגוף מיוצר בכבד, ובחלקו מגיע מהתזונה, ממזונות מן החי. רמתו התקינה מוגדרת כנמוכה מ- 200 מ"ג/דצ"ל. לשמירה על בריאות הלב קיימות המלצות להורדת רמת הכולסטרול אל מתחת ל- 150 מ"ג'/דצ"ל. הכולסטרול הנישא בדם קשור לחלבון, ועל בסיס היחס הכמותי בין החלבון ובין הכולסטרול מוגדרים מספר סוגי כולסטרול: כולסטרול מסוג LDL המכונה "הכולסטרול הרע" ו-HDL המכונה "הכולסטרול הטוב" (ראה מושגים). היפרכולסטרולמיה היא מצב שבו רמת הכולסטרול בדם גבוהה מהרמה התקינה. במצב זה יש סיכון מוגבר להתפתחות מחלת לב איסכמית.

כיחלון Cyanosis
כיחלון הוא הופעת גוון כחול ברקמות, בעיקר בשפתיים ובקצות האצבעות, המייצג בעיה באספקת החמצן לרקמות. כיחלון מופיע כאשר ההמוגלובין בדם לא קושר באופן יעיל לחמצן. כיחלון יכול להופיע במחלות ריאה רבות והדבר מרמז על בעיה ריאתית או לבבית חריפה.

כלי דם  כליליים Coronary arterie  s 
עורקי הלב הם העורקים המספקים דם לשריר הלב עצמו, והם קרויים עורקים כליליים. הם יוצאים מאבי העורקים, המוביל את הדם המחומצן לכל הגוף, בסמוך למוצא שלו מהלב, ומתחלקים למערכת השמאלית והמערכת הימנית. המערכת השמאלית מתחילה בעורק הכלילי השמאלי, המתפצל עד לעורקיקים קטנים יותר החודרים לעומק שרירי הלב ומזינים אותו. המערכת השמאלית מספקת דם לחדר השמאלי, לעלייה השמאלית ולמחיצה הבין חדרית. המערכת הימנית מורכבת מעורק אחד, שהוא העורק הכלילי (קורונרי) הימני, שמתפצל גם הוא לעורקיקים קטנים, שדרכם הוא מזין את החדר הימני, את מערכת ההולכה החשמלית של הלב (SA node + AV node) , את הדופן התחתונה של החדר השמאלי ואת העלייה הימנית.

הוורידים המנקזים את הלב נקראים ורידי הלב. קיימים שלושה ורידי לב המתנקזים לווריד אחד גדול יותר, שנקרא הסינוס הקורונרי. הוא נמצא בחלק האחורי של דופן הפרוזדור הימני של הלב. וריד זה מזרים את הדם הוורידי ישירות אל תוך חלל הפרוזדור הימני, ומתערבב יחד עם הדם הוורידי, שמגיע מכל הגוף אל הפרוזדור הימני.

LDL- Low density lipoprotein= ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה
נקרא גם "הכולסטרול הרע", וזאת בשל הקשר בינו לבין התפתחות טרשת עורקים ומחלות לב ומוח איסכמיות.  ליפופרוטאין הוא מבנה המכיל חלבון ושומנים, ומטרתו לאפשר את תנועת השומנים בדם. כאשר יש עודף של כולסטרול  בגוף  יש ייצור מוגבר של LDL, והוא נוטה  לשקוע בדופנות כלי הדם ולהתחיל את התהליך הטרשתי .  לחולים עם גורמי סיכון נוספים למחלות לבביות מומלץ כי רמת "הכולסטרול הרע" תהיה 100 מ"ג/דצ"ל, ולחולי לב מומלץ כי רמתו תהיה מתחת ל- 80 מ"ג/דצ"ל.

HDL- High density lipoprotein= ליפופרוטאין בעל צפיפות גבוהה
נקרא גם "הכולסטרול הטוב", וזאת בשל ההשפעה המגנה שיש לכולסטרול זה בפני התהליך הטרשתי. ה-
HDL אוסף כולסטרול מכלי הדם ומובילם אל הכבד. כך הוא מוריד את כמות הכולסטרול בדופנות כלי הדם ומאט את התפתחות הרובד הטרשתי. מחקרים הראו שכל עלייה ברמת HDL כרוכה בירידה בסיכון להתקף לב. הרמה המומלצת היא מעל 45-55 מ"ג/דצ"ל. 

לרינקס Larynx
הלרינקס הוא האזור בגרון בו נמצאים מיתרי הקול והאוויר הנשאף עושה את דרכו אל קנה הנשימה. הלרינקס ממוקם מתחת ללוע, ומעל לקנה הנשימה. הוא בנוי מקבוצה של סחוסים ושרירים שונים המפעילים את מיתרי הקול.

מבחן מאמץ 
בדיקה המיועדת לזהות מחלות לב איסכמיות או לשלול אותן. במהלך הבדיקה הנבדק רץ על הליכון שמהירותו והשיפוע מוגברים כל 3 דקות. בזמן זה מתבצע מעקב אק"ג ולחצי דם. ההנחה הבסיסית של מבחן המאמץ היא שאם כלי דם סתומים, בזמן מאמץ תצרוכת החמצן של הלב עולה, הלב יסבול מחוסר חמצן (איסכמיה) וזה יבוא לידי ביטוי בשינויי אק"ג טיפוסיים. מצד אחר, אם כלי דם פתוחים, גם בדרגת מאמץ גבוהה הלב יקבל מספיק חמצן והאק"ג יהיה תקין.  
  

מיוקרדיום Myocardium 
השכבה האמצעית והעבה ביותר של הלב. שכבה זו מורכבת מסיבי שריר הנקראים מיוציטים קרדיאלים
 Cardiac myocyte (Myo = שריר).  המיוקרדיום עבה יותר באזור החדרים מאשר באזור העליות בשל הלחצים הגדולים יותר שכנגדם עובד השריר.

מין כגורם סיכון למחלות לב וכלי דם
אוטם שריר הלב שכיח פחות אצל נשים בתקופת גיל הפוריות בהשוואה לגברים בני אותו גיל. ההבדלים קשורים לרמת ההורמונים הנקביים (אסטרוגן) הנוצרים בגוף האישה. לדוגמה, רמת אסטרוגן גבוהה תורמת לרמה גבוהה של ה"כולסטרול הטוב" (HDL ראה מושג), ובכך מפחיתה את התפתחות טרשת העורקים, הגורמת למחלה לב כלילית.

לאחר הפסקת המחזור החודשי הולכת ועולה השכיחות של מחלות לב וכלי דם, ומגיל 60 ואילך יש שוויון בשכיחות בין המינים.

מיפוי לב
ב
דיקה המשמשת להערכה של האנטומיה ופעילות הלב והעורקים הקורונריים. במהלך הבדיקה מוזרק חומר רדיואקטיבי,  ומצלמה מיוחדת הסובבת את הנבדק מצלמת את הלב מזוויות שונות. אזורים שבהם תאי שריר חיים ומקבלים דם יקלטו את החומר המוזרק וייראו בצילום. אזורים של שריר מת או אזורים שלא מקבלים אספקת דם לא ייראו במיפוי, ויסמנו אזורי אוטם לבבי. בדיקה זו ניתן לבצע במנוחה ובמאמץ, ואז נחשפים אזורי איסכמיה לבבית המופיעים רק במאמץ, כשדרישת הלב לאספקת דם עולה.
 

מסילת היס Bundle of His 
מסילת היס מורכבת מצרור תאי הולכה, היוצאים מהקוצב המשני ועוברים לאורך חלקה העליון של המחיצה הבין חדרית. בבסיס החדרים מסילת היס מתפצלת לשני צרורות הולכה - ימני ושמאלי (Left & Right Bundle branch), היורדים לאורך המחיצה הבין חדרית ומתפצלים למערכת נרחבת של סיבי פורקיניה (Purkinje fibers) , אשר מובילים את הגירוי החשמלי לשריר החדרים. מערכת זו גורמת להתכווצות מסונכרנת של כל תאי שריר הלב בחדרים - סיסטולה.

מערכת העצבים הסימפתטית Sympathetic nervous system
חלק ממערכת העצבים האוטונומית, האחראית על פעולות הגוף שאינן רצוניות כגון פעימות הלב, תנועות המעי, הזעה וכו'. המערכת הסימפתטית פועלת בתגובה למצבי דחק (סטרס), ומכינה את הגוף ל"מאבק" או מאמץ. בנוסף יש לה תפקיד באיזון המערכת הפאראסימפתטית (ראה מושג).  למערכת זו סיבי עצב, עצבים סימפתטים, היוצאים ממערכת העצבים ומגיעים אל הלב, הריאות, כלי הדם ואיברים רבים נוספים.  נוראדרנלין הוא נוירוטרנסמיטר (מעביר עצבי) המופרש מקצוות עצבים של המערכת הסימפתטית, ויש לו השפעה דומה לזו של האדרנלין. המערכת הסימפתטית מגבירה את קצב הלב ואספקת הדם לשרירים, ומעלה את לחץ הדם.

מערכת העצבים הפאראסימפתטית nervous system -Parasympathetic
חלק ממערכת העצבים האוטונומית. המערכת הפאראסימפתטית פועלת בזמן מנוחה, והיא דואגת לשימור אנרגיה ואגירתה למקרי הצורך. מערכת זו גורמת לירידה בקצב הלב ובעוצמת התכווצותו, אחראית על פעילות העיכול ומתן השתן, ועוד. מערכת זו אחראית לאיזון המערכת הסימפתטית בעת פעילותה. אצטיל כולין הוא הנוירוטרנסמיטור על עצבי המערכת הפאראסימפתטית.
 

מקטע ST  
קטע בא.ק.ג. אשר מופיע בזמן רפיון של חדרי הלב. עלייה או צניחה של קטע זה משמעה שקיימת איסכמיה כלשהי או מצב של אוטם שריר לב. במצבים של פריקרדיטיס (דלקת בקרום הלב) ניתן לראות צניחת ST בכל הלידים של הא.ק.ג (לידים – אלקטרודות הא.ק.ג המבצעות את רישום הפעילות החשמלית של הלב).  בדרך כלל עלייה מבטאת אוטם בשריר הלב, וצניחה בדרך כלל מבטאת איסכמיה של שריר הלב. 

מקטע PR (ECG)
נמדד מתחילת גל
P  ועד תחילת גל R ומכיל בתוכו אזור שאינו גלי, כלומר שאין בו דפולריזציה. מקטע זה מבטא את הזמן מתחילת התכווצות העליות ועד תחילת התכווצות החדרים, כולל מעבר האות החשמלי מהעליות לקוצב המשני.  אם מקטע זה נמשך זמן רב מדי ייתכן שיש חסימה בהולכת האות החשמלי בין העליות לבין החדרים.

מקטע QT (ECG)
נמדד מתחילת קומפלקס
QRS ועד סוף גל T. משמעותו - הזמן שלוקח לאות החשמלי להגיע לחדרי הלב ולחזור למצב הנורמלי (כלומר משך הדפולריזציה ורפולריזציה של חדרי הלב). שינויים במשך מקטע QT יכולים להעיד על קיומה של הפרעה בקצב הלב.

נאדיות הריאה Alveoli
נאדיות הריאה הם מבנים מיקרוסקופיים בצורת שלפוחיות העטופים בנימי דם רבים ונמצאים בקצות הסמפונות בריאות. הנאדיות מתחילות להופיע החל מההתפצלות ה-16 בריאה. מספר הנאדיות עולה ככל שמתקדמים במורד העץ הראתי. דרכם מתרחש חילוף הגזים בין הריאות והדם. הנאדיות מוקפות ברשת נימים  ויש להם דפנות דקים מאד המאפשרים מעבר חמצן (O2) מן הריאות אל הדם ופחמן דו-חמצני (CO2) מן הדם אל הריאות.

נוגדי קרישה Anti-coagulant agents
קבוצה של תרופות המשמשות לפגיעה בתהליך יצירת קריש הדם ומניעת יצירתם של קרישי דם בלתי רצויים.  אספירין פוגע ביכולת הצימוד של הטסיות, קומדין פוגע בייצור גורמי קרישה, והפרין מזרז את פעולתם של חומרים מפרקי קרישים בגוף.

נוזל הלימפה Lymph fluid
נוזל הלימפה זהה בהרכבו לנוזל החוץ תאי ברקמות שבו הוא נוצר. מרכיביו העיקריים הם מים, מלחים, אלקטרוליטים, וחלבונים. נוזל הלימפה המנוקז ממערכת העיכול מכיל גם ריכוז גבוה של שומנים. כמו כן, מכיל נוזל הלימפה תאי דם לבנים השייכים למערכת החיסונית, ברובם לימפוציטים מסוג B ו-
T

ניתוח מעקפים
,
   CABG=Coronary Artery Bypass Grafting

ניתוח שבו מושתלים כלי דם במטרה ליצור נתיב חלופי לאספקת הדם לאזור בשריר הלב שאספקת הדם הטבעית שלו נפגעה כתוצאה מחסימה מלאה או היצרות (>50%) של כלי דם  כלילי (קורונרי), בשל תהליך של טרשת עורקים (ראה מאמר). כלי הדם המשמשים לתהליך זה הם בדרך כלל עורקי החזה או וריד גדול מהרגל. כלי הדם החדש מחובר לאבי העורקים, וממנו לכלי הדם הכלילי החסום, לאחר אזור החסימה. עושים ניתוח מעקפים כאשר לא ניתן לעשות צנתור לבבי לפתיחת הסתימה, בשל מורכבות המחלה הכלילית. מטרתו של ניתוח המעקפים היא לחדש את זרימת הדם לשריר הלב, לשפר את תפקודו ולהקל על הסימפטומים של תעוקת לב (ראה מאמר). 

סגמנט ST (ECG
אזור לא גלי בין סוף גל S ועד תחילת גל T, כלומר אזור שאין בו דפולריזציה. מקטע זה חשוב באבחון איסכמיה לבבית כיוון שבזמן איסכמיה לשריר הלב מקטע זה יכול להיות גבוה או נמוך מהקו הבסיסי של תרשים האק"ג - "צניחת ST" או "עליית ST".

סוג והצלבה
בדיקת סוג הדם והתאמת סוג דם בין מנת הדם הספציפית של התורם לבין דם המקבל.

סוכרת, Diabetes mellitus (D.M
מחלה מטבולית המאופיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם ובשתן. הבעיה המרכזית בסוכרת היא חסר כמותי בהורמון אינסולין או פגיעה בתגובה אליו (ראה מושג). בשל הפגיעה הזאת אין תגובה הולמת של אינסולין בעת עליית רמת הגלוקוז בדם. כתוצאה מכך הגלוקוז לא מוכנס לתאים ומצטבר בדם, מצב המכונה היפרגליקמיה. כאשר רמות הסוכר עולות מעל סף מסוים, נגרמים סימפטומים כמו השתנה מוגברת, צמא ואיבוד משקל. רמות גבוהות של סוכר בדם מגבירות את הסיכוי להתפתחות נזקים בכלי דם כדוגמת טרשת עורקים, ולכן סוכרת מהווה גורם סיכון חשוב למחלת לב איסכמית. אצל חולי סוכרת מחלת לב שכיחה יותר ואף מופיעה בגיל צעיר יותר. איזון אופטימלי של הסוכרת מפחית את הסיכוי לאירוע לבבי. קיימות שתי צורות עיקריות של סוכרת: Type 1 D.M, Type 2 D.M.

סוכרת  מסוג 1, Type 1 Diabetes mellitus  
מכונה גם סוכרת נעורים, כיוון שלרוב היא פורצת בגיל הנעורים. במחלה זו יש חסר מוחלט בהורמון אינסולין, שנגרם מהרס  של תאי הלבלב המייצרים אינסולין. תאי הלבלב נהרסים בתהליך אוטואימוני שבו מערכת החיסון של הגוף תוקפת את תאי הלבלב והורסת אותם. בשל היעדר ההורמון מצטבר בדם גלוקוז וגורם לסימפטומים של סוכרת (ראה מושג). הטיפול במחלה זו דורש מתן אינסולין חיצוני, ולכן היא נקראת גם "סוכרת תלוית אינסולין".

סוכרת  מסוג 2, Type 2 Diabetes mellitus   
מחלה המתפתחת לרוב בגיל המבוגר (בדרך כלל אחרי גיל 40),  ונובעת מעמידות התאים בפריפריה לאינסולין. כלומר, כמות האינסולין לרוב תקינה, אבל התאים אינם מגיבים לו ולכן לא מכניסים גלוקוז לתאים. מצב זה של תנגודת לאינסולין קשור למצב המכונה "התסמונת המטבולית" הכוללת השמנה, יתר לחץ דם, הפרעה בשומנים בדם ומחלות לב וכלי דם. הטיפול בסוכרת מסוג 2 כולל שינויי הרגלי חיים (פעילות גופנית, ירידה במשקל, תזונה נכונה), תרופות דרך הפה, המעלות את רגישות הרקמות בפריפריה לאינסולין, ולעתים טיפול בזריקות אינסולין. לכן השם הישן של מחלה זו, "סוכרת שאינה תלויה באינסולין", אינו נכון.

 סיסטולה Systole 
תקופת ההתכווצות של שריר הלב. בזמן זה הדם שנמצא בחדרים מוזרק החוצה אל כלי הדם הגדולים. התכווצות העליות (סיסטולה עלייתית) מקדימה את התכווצות החדרים (סיסטולה חדרית), וזאת בשל זרימת האותות החשמליים בסיבי העצב בלב.  כאשר האות החשמלי מגיע אל החדרים הם מתכווצים בצורת "סחיטה" מחלקו התחתון של הלב לכיוון חלקו העליון. הסיסטולה מתחילה כאשר המסתמים האטריוונטריקולרים (מסתם מיטרלי ומסתם טריקוספידלי) נסגרים, והמסתמים בין החדרים לבין העורקים היוצאים מהם נפתחים. הסיסטולה מסתיימת כאשר מסתמים אלה נסגרים. פגיעה ביכולת הלב להתכווץ מורידה את תפוקת הלב, (ראה פיזיולוגיה של הלב) לעתים אפילו לרמה אין בה די לספק את צורכי כל הרקמות בגוף. מצב זה נקרא אי ספיקת לב או כישלון הלב.

 ספירומטריה spirometry
בדיקה של תפקודי הריאה, הבודקת את נפחי הריאה השונים. בבדיקת ספירומטריה מודדים את נפח הריאה בזמן נשימה רגילה, ובזמן שאיפה ונשיפה מאומצת, וניתן למדוד את הנפח המתחלף ((tidal volume, נפח הרזרבה הנשיפתי ((IRV ועוד.

סרום serum
נוזל הדם (פלזמה) ללא פקטורי הקרישה. הסרום מכיל את כל החומרים הנמצאים בפלזמה מלבד פקטורי הקרישה ותאי דם. ניתן לערוך בדיקות דם רבות בסרום של חולה, המצביעות על מצבים מגוונים של בריאות וחולי.

עישון 
בנוסף להשפעות השליליות הידועות של עישון על הריאות, עישון הוא גורם סיכון רב-עוצמה להתפתחות מחלות לב, אירוע מוחי ומחלות כלי דם. העישון מאיץ את תהליך ההיווצרות של טרשת העורקים, ומעלה פי 6 את הסיכון ללקות בהתקף לב.  בנוסף, עישון מעלה דופק ולחץ דם, מעלה את רמות ה-
LDL בדם ומוריד את רמות ה- HDL. גם מעשנים סבילים נמצאים ברמת סיכון מוגברת. שליש ממקרי המוות ממחלת לב קשורים לעישון. הפסקת עישון מפחיתה את הסיכון למחלות לב עד השוואתו לסיכון הכללי באוכלוסיה בתוך שנתיים עד חמש שנים!

עישון אקטיבי Active smoking
עישון שמתבצע בפועל על ידי אדם מעשן. העישון מסוכן מאוד לבריאות והוא גורם סיכון למחלות רבות, ובעיקר: סרטן מסוגים שונים, מחלות לב וכלי דם ועוד.


עישון פאסיבי  Passive smoking
חשיפה לעשן סיגריות המכיל חומרים מסוכנים רבים שלא על ידי עישון ישיר, אלא בעקיפין. כאשר אדם נמצא בקרבה למעשן הוא נחשף בעל כורחו לעשן הסיגריות ולנזקים הנגרמים בעקבות חשיפה זו.

עלייה Atrium  
שני המדורים העליונים של הלב נקראים פרוזדורים או עליות. העלייה השמאלית מקבלת דם מחומצן שמגיע מהריאות דרך ורידי הריאה ומעבירה אותו לחדר שמאל. העלייה הימנית מקבלת דם עני בחמצן מהוורידים הנבובים ומעבירה אותו לחדר ימין.  בין העליות לבין החדרים נמצאים מסתמים, המונעים תנועת דם חזרה מהחדרים לעליות (ראה אנטומיה). הדופן השרירית של העליות דקה יותר מזו של החדרים כיוון שהן אינן פועלות כנגד לחצים גדולים. בין שתי העליות נמצאת המחיצה הבין עלייתית, המונעת את ערבוב דם.

עץ הסמפונות Bronchial tree
תיאור של התפצלויותיהן המרובות של דרכי הנשימה התחתונות. קנה הנשימה מתפצל לשני סמפונות ראשיים, אחד מימין ואחד משמאל, המתפצלים בעצמם בפיצולי משנה מרובים מאוד. הפיצולים הרבים מכונים "דורות", ודומים בצורתם לעץ בעל ענפים.

פלזמה plasma
נוזל הדם. מרכיב הדם הלא תאי בדמנו נקרא פלזמה. הפלזמה מורכת ברובה הגדול ממים, ומומסים בה חומרים רבים – שומנים, מלחים, סוכרים, הורמונים ועוד. בנוזל הפלזמה מצויים גם נוגדנים ופקטורי קרישה. 

פעילות גופנית
היעדר פעילות גופנית נחשב כיום כגורם סיכון להתפתחות מחלת לב איסכמית. פעילות גופנית מתונה מפחיתה תמותה בכ- 20% , ומורידה בכ-40% את הסיכון לפתח מחלות לב וכלי דם. הפעילות הגופנית גם תורמת לאיזון לחץ הדם, לשיפור פרופיל שומני הדם ולאיזון משקל הגוף. בקרב חולי לב, פעילות גופנית סדירה מאטה את התקדמות המחלה. מומלץ לעשות פעילות גופנית כגון הליכה מהירה, שחייה ורכיבה על אופניים, 5-3 פעמים בשבוע, 50-30 דקות בכל פעם.  

פרינקס pharynx
הפרינקס, הוא הלוע, הוא מקום המעבר המשותף של אוכל בדרכו לוושט ואוויר בדרכו אל קנה הנשימה. מחלקים את הלוע לשלושה חלקים מרכזיים – Nasopharynx (לוע אפי),   Oropharynx (לוע פומי) ו – Laryngopharynx (לוע גרוני).


פריקארדיום Pericardium 
שק כפול המכיל בתוכו את שריר הלב ואת השורשים של כלי הדם הגדולים. לפריקארד שתי שכבות: השכבה החיצונית היא שכבה עבה המעגנת את שק הלב, בית החזה. השכבה הפנימית היא שכבה דקה הצמודה לשריר הלב ונקראת אפיקארד
Epicard. בין שתי שכבות השק יש חלל קטן מאוד המלא נוזל, שמטרתו לאפשר תנועה חופשית של הלב בתוך השק.

פרפור חדרים  Ventricular Fibrillation 
הפרעת קצב לב המתרחשת בחדרים. במצב של פרפור חדרים יש העברת חשמל מהירה ובלתי מסונכרנת בתוך חדרי  הלב. הפעילות החשמלית הלא סדירה של תאי הלב פוגעת במחזור הלבבי הקבוע (סיסטולה, דיאסטולה ראה מושגים), ולכן יש ירידה ביעילות ההתכווצות של הלב, אשר מובילה לירידה בתפוקת הלב ולמחסור בדם מחומצן לרקמות הגוף. הגורם העיקרי  לפרפור חדרים הוא איסכמיה של שריר הלב (ראה מאמר- אוטם שריר הלב), הפוגעת בסיבי הקוצב בלב.  פרפור חדרים שלא מטופל באופן מיידי על ידי החייאה והלם חשמלי בעזרת דפיברילטור (ראה מושג) יוביל כמעט תמיד למוות. 

פרפור פרוזדורים Atrial Fibrillation  
הפרעת קצב המתרחשת בעליות, וגורמת להתכווצות מהירה ולא אפקטיבית של העליות. בשל ההתכווצות המהירה יש ירידה בתפוקת הלב, מצב  שיכול להתבטא כאי ספיקת לב (ראה מושג). כמו כן, בעת פרפור עליות יש נטייה מוגברת ליצירת קרישי דם בתוך הלב. אחת הסכנות המיידיות במקרה זה היא שליחת קריש הדם מהלב אל הריאות (אם נמצא בעלייה ימנית), או למוח (אם הוא נמצא בעלייה שמאלית).  זו הסיבה שבגללה אנשים הסובלים מפרפור עליות כרוני מטופלים בתרופות למניעת היווצרות קריש דם.  הסיבות העיקריות לפרפור עליות הן יתר לחץ דם, טרשת עורקים ומחלות לב נוספות. הטיפול הוא תרופתי, ולעתים מבצעים הלם חשמלי . 

צנתור לבבי, Cardia catheterization
פעולה רפואית שבה מוכנס צנתר (קטטר) דרך כלי דם במפשעה או בזרוע ומועבר דרך כלי הדם הגדולים אל הלב.

כדי להעריך את הפעילות ומבנה הלב הימני נכנסים דרך וריד חלול תחתון לפרוזדור הימני ומשם לחדר הימני.

 כדי להעריך את מידת ההיצרות של העורקים בשריר הלב (העורקים הכליליים, Coronary arteries) נכנסים דרך אב העורקים לעורקים הכליליים. תהליך זה נקרא Coronary catheterization.

ניתן להרחיב את העורקים הכליליים באמצעות בלון או תומכן Stent) - ראה מושג). פעולה זו מתבצעת הן באופן  מתוכנן מראש והן כפעולת חירום במקרים של איסכמיה לבבית חריפה.

פרוצדורה זו יכולה לשמש כדי להעריך את פעילות ומבנה הלב, וכן כדי להעריך את מידת ההיצרות של העורקים בשריר הלב  (העורקים הכליליים) והרחבת עורקים מוצרים אם יש, באמצעות בלון (ראה מושג). בזמן הצנתור ניתן להכניס תומכן Stent) - ראה מושג) אל כלי הדם כדי להשאירם פתוחים.

                

קבוצות דם (Blood types)
קבוצות הדם הן סיווג של סוגי תאי דם אדומים שונים, הנמצאים אצל אנשים שונים באוכלוסייה. על פני כדורית הדם האדומה (ה- RBC, red blood cell) מצויות קבוצות חלבונים, והחשובות מביניהן הן ה- ABO antigens וה- Rh antigen. בהתאם לכך, בדיקות סוג הדם הנפוצות ביותר הן לזיהוי ה- ABO וה-Rh על פני הכדוריות, ומחלקות את סוג הדם לשמונה קבוצות עיקריות: A+, A-, B+, B-, O+, O-, AB+, AB-. סיווג זה מייצג אנטיגנים סוכריים שונים הנמצאים על ממברנת  תא הדם האדום.

קומפלקס QRS

(ECG)- קומפלקס זה מורכב משלושה גלים הבאים זה אחרי זה, ומשמעותם מעבר האות החשמלי בחדרי הלב ובעקבות כך התכווצות חדרי הלב (בדרך כלל). גל Q הוא הגל השלילי הראשון בקומפלקס, וקיומו יכול להיות פיזיולוגי (דפולריזציה של הספטום הבין-חדרי) או פתולוגי (מעיד על קיומה של איסכמיה לבבית). גל R הוא הגל החיובי הראשון בקומפלקס, ומשמעותו מעבר האות החשמלי בחדרים. גל  S הוא הגל השלילי השני, ומשמעותו המשך מעבר האות החשמלי בחדרים. במצב נורמלי מראהו של הקומפלקס הוא צר ומחודד.

קוצב מלאכותי Artificial pacemaker
מכשיר המשמש ליצירת גירוי חשמלי ושמירה על קצב לב תקין אצל חולים הסובלים מהפרעה במעבר האותות החשמליים דרך מערכת ההולכה בלב ("חסם לב"), מצב המביא להאטה בקצב הלב וירידה בתפוקת הלב. הקוצב יכול להיות זמני או קבוע. קוצב קבוע מושתל בתת עור, וממנו יוצאות אלקטרודות אל שריר הלב.
 

קנה הנשימה Trachea
צינור בעל דפנות דקים הבנוי מטבעות סחוס בצורת פרסת סוס (האות (U אשר ביניהן (בהיקף) ישנו שריר חלק (לא רצוני). קנה הנשימה בנוי מסחוס לשמור על גמישותו. מחבר את הגרון אל שני הסמפונות העיקריים.


CPK קריאטין פוספוקינאז
אנזים בעל חשיבות רבה ליצירת אנרגיה בשרירים, כולל שריר הלב. בהקשר ללב הוא נקרא CPK-MB. כאשר שריר נהרס,  CPK דולף ממנו ורמתו בדם עולה. ככל שהנזק לשריר גבוה יותר, כך רמת האנזים בדם גבוהה יותר.
בדיקת CPK-MB משמשת בעיקר לאבחון נזק לשריר, בעיקר במקרה של אוטם בשריר הלב.
רמות CPK יכולות לעלות בדמם של חולים המטופלים בסטטינים (תרופות להורדת כולסטרול), ולכן אצל חולים אלו יש לנטר את רמתו.

קראטינין פוספוקינז/ קראטינין קינאז, Creatinin kinase
חלבון חשוב בייצור אנרגיה בתאי שריר, כולל שריר הלב. לחלבון זה שני תת-סוגים: CK-MM האופייני לתאי שריר משורטט, ו- CK-MB האופייני לתאי שריר הלב. כאשר מתרחשת איסכמיה לבבית וקיימת פגיעה בתאי שריר הלב, משתחרר החלבון CK-MB לדם. רמתו בדם עולה ביחס ישר לחומרת הנזק לתאי שריר הלב. בדיקת רמתו מהווה חלק מבדיקת אנזימי הלב (ראה מושג)
  

קרום הצדר Pleura
הריאה עטופה בקרום דו שכבתי, הנקרא צדר או פלאורה. הקרום הפנימי נקרא פלוארה ויסצרלית, והקרום החיצוני נקרא פלוארה פריטאלית. הפלאורה משתתפת בתהליכי השאיפה והנשיפה באמצעות הלחץ השלילי שנוצר בין שתי השכבות.

קשר לימפה  Lymph node
קשרי הלימפה (lymph nodes) הם גושים של רקמה לימפואידית שצורתם כשעועית הנמצאים במקומות שונים לאורכם של צינורות הלימפה, ובמיוחד במקומות שבהם מתלכדים צינורות לימפה עיקריים, מסננים את הלימפה, מונעים כניסת גופים זרים אל תוך זרם הדם, וממלאים תפקיד חשוב ביותר במערכת החיסונית. קשרי הלימפה הבולטים ביותר נמצאים בצוואר, במפשעה ובבתי השחי, אך מספרם הכולל בגוף מגיע לאלפים.

כל קשר לימפה נחלק לשני חלקים עיקריים, קופסית וקליפה. הקופסית עשויה רקמת חיבור, ותפקידה הוא שמירה על לכידותו של הקשר. הקליפה מכילה בעיקר תאים חיסוניים (לימפוציטים ומאקרופגים) ותאי עזר. בתוכה מצוי לשד הקשר, המכיל תאי פלסמה מפרישי נוגדנים. מבנה הקליפה מכיל מספר רב של זקיקים, עשויים בעיקר מלימפוציטים וממאקרופגים, הנכנסים אל תוך הלשד ומשמשים כמסננים לנוזל העובר דרכו.

קשר לימפה נפוח מעיד על: הימצאות של חיידקים או נגיפים וכתוצאה מכך הלימפוציטים שנמצאים בקשרי הלימפה מתחלקים ונלחמים בהם.

תא דם אדום Erythrocyte, Red Blood Cell, RBC
אחד מתאי רקמת הדם. תא דם אדום הוא תא חסר גרעין וריבוזומים, המלא כמעט כולו בהמוגלובין. צורתו דו-קעורה ותפקידו העיקרי הוא הובלת החמצן מהריאות לכל הרקמות בגוף והובלת פחמן דו חמצני מהרקמות חזרה אל הריאות  על ידי קשירתו להמוגלובין. כדורית דם אדומה מיוצרת ומתפתחת במח העצם האדום ונודדת משם לזרם הדם. מכיוון שלתא הדם האדום אין גרעין, אין לו גם את היכולת להתחלק ולהתרבות. אורך החיים: 120 יום (כ- 3 חודשים) . מספרן כ-4.5 מיליון למ"מ מעוקב דם באשה כ-5 מליון למ"מ מעוקב דם בגבר.

תא דם לבן Leukocyte, White Blood Cells, WBC
אחד מתאי רקמת הדם. תא דם לבן הוא תא השייך למערכת החיסון של גופנו ותפקידו להלחם בזיהומים שונים בגוף. תאי דם לבנים בולעים חיידקים ווירוסים, מייצרים נוגדנים, ומפרישים חומרים שונים. מבחינים במספר סוגים של תאי דם לבנים: -נויטרופילים- אאוזינופילים-בזופילים,לימפוציטים ומונוציטים. כמותם בגוף: 5,000 – 10,000 תאים לבנים במ"מ מעוקב דם.

תאי גזע Stem cells
תא גזע פלוריפוטנטי יכול להתפתח לכל אחד מסוגי תאי הדם בתהליך רב שלבי שבו התאים מתחלקים ומתרבים, חלקם נשמר כתאים ראשוניים- תאי נבט וחלקם עובר חלוקה לתאי בת תוך תהליכי דיפרנציאציה עד לתא בוגר – אחד מסוגי תאי הדם.

תומכן  Stent
 
התומכן הוא מתקן דמוי קפיץ, הטווי מרשת של חוטי מתכת דקים וקשיחים ומשמש לתמיכה במבנים צינוריים. באמצעות התומכן ניתן להוריד את מספר ההיצרויות מחדש לאחר הרחבה באמצעות בלון. בעת ביצוע הצנתור (ראה מושג) והרחבת העורק באמצעות בלון (ראה מושג), משתילים את התומכן על גבי הצנתר שנמצא בעורק החסום. לאחר הכנסת התומכן הוא מתרחב ונותן תמיכה לדופנות כלי הדם. לאחרונה פותח תומכן המפריש תרופה המונעת חלוקת תאים, ובכך מאיטה עוד יותר את קצב ההיצרות מחדש.

                   

   

גרסה להדפסה גרסה להדפסה                                                          

כל הזכויות שמורות במשרד החינוך למינהל למדע ולטכנולוגיה בשיתוף מרכז פדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר תוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש