הקדמה
מבוא
תפריט קישורים
כיתה י'
האדם כמכלול
קרדיולוגיה
המטולוגיה ומערכת הלימפה
מבוא
אנטומיה
פיזיולוגיה
קרישת הדם
קבוצות הדם
קליניקה
 אנמיה
 טרומבוציטופניה
 לוקמיה
 לימפומה
 מונונוקליאוזיס זיהומית
 פוליציטמיה
רפואה מונעת
מונחים בהמטולוגיה
פולמונולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יא'
נפרולוגיה
נוירולוגיה
אנדוקרינולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יב'
גניקולוגיה
גסטרואנטרולוגיה
אורטופדיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום


מערכות בריאות לימודי בריאות ורפואה בחינוך העל - יסודי
דף הבית  | על האתר  | צור קשר
חפש

 

                                           לוקמיה Leukemia 
                                       

 

סיפור מקרה
רינה הביאה את בנה יורם בן השלוש לרופא הילדים. בימים האחרונים שמה רינה לב לדימומים שמופיעים בעקבות כל מכה קלה אצל בנה, הופעת חולשה כללית של יורם, חום, וחיוורון. בבדיקה גופנית שם לב הרופא לטחול וכבד מוגדלים, והחליט לשלוח את יורם לחדר המיון. בחדר המיון נעשתה ספירת דם דחופה ובה התגלו 120,000 לויקוציטים (תאי דם לבנים) למיקרוליטר (ערך תקין – עד 10,000). בהתבוננות במשטח הדם נראו תאים גדולים, עם גרעין בהיר הנראים כתאים סרטניים – בלסטים. הרופא הודיע לרינה שצר לו  לבשר להם שיורם חלה, ככל הנראה, בלוקמיה. בדיקת מח עצם בוצעה למחרת היום, ואישרה את האבחנה. הטיפול הארוך כלל סדרה של מספר טיפולי כימותרפיה, ולאחריה לא נצפו סימנים של הלוקמיה אצל יורם. מאז, מגיע יורם לרופא לבדיקות מעקב שגרתיות, והוא בריא מזה כשש שנים.
בעיותיו של יורם:
1. דימומים
2. חולשה כללית                  
3. חום
4. חיוורון
5. טחול וכבד מוגדלים                                        
6. 120,000 לויקוציטים למיקרו ליטר
7. לויקוציטים גדולים עם גרעין בהיר
 (התלמיד יזהה את הסימנים  האובייקטיביים והסובייקטיביים)
• אלו שאלות עולות מקריאת סיפור המקרה ?
1. מהו תהליך ההיווצרות  של הלויקוציטים בדם?
2. מהו הקשר בין רמה גבוהה של לויקוציטים והופעת דימומים?
3. מדוע בוצעה בדיקת מח העצם?
4. מדוע הכבד והטחול מוגדלים?
• ניתן להוסיף שאלות נוספות שמועלות ע"י התלמידים.

מבוא
מה היא לוקמיה? לוקמיה היא מחלה סרטנית שנובעת מהתרבות לא מבוקרת של תאי דם לבנים – לויקוציטים, במח העצם ובמחזור הדם בגוף (דם פריפרי). משמעות המילה לוקמיה היא "דם לבן", בגלל תאי הדם הלבנים הרבים, הקרויים לויקוציטים. הלוקמיות מחולקות לפי קצב ההתקדמות של המחלה: לוקמיה כרונית (מהלך איטי וממושך) לעומת לוקמיה אקוטית (חריפה, מהלך מהיר וסוער). חלוקה נוספת נעשית על פי סוג התא שנפגע והפך לסרטני – תא אב של לימפוציטים (סוג מסוים של תאי דם לבנים) או מילואידים (תאי האב של תאי הדם האדומים, ושאר תאי הדם הלבנים – מונוציטים, נויטרופילים, וכד').

אפידמיולוגיה
בכל שנה, כ-300,000 איש לערך חולים בלוקמיה בעולם כולו, ומעט יותר מ 200,000 מתים מהמחלה ומסיבוכיה. הלוקמיה הלימפואידית החריפה (Acute lymphoblastic leukemia ALL) נפוצה בייחוד בקרב ילדים, ומהווה כשליש מחולי הסרטן בקרב ילדים צעירים.

 

אטיולוגיה ופתופיזיולוגיה
לוקמיה, כאמור, היא חלוקת תאים לבנים ללא הגבלה ובקרה של הגוף. לא ידוע על גורם יחיד או מוחלט שמוביל למחלת הלוקמיה לסוגיה השונים. גורמים סביבתיים, וירוסים ורעלים שונים נמצאו במחקרים שונים כקשורים לעלייה בהיארעות של לוקמיה,  אבל קשר ישיר טרם הוכח.
בלוקמיה מילואדית כרונית (CML, Chronic myelogenous leukemia), נמצא שינוי גנטי אופייני, הקרוי "כרומוזום פילדלפיה", ובו מתחברים שני כרומוזומים ליצירת חלבון פגום הגורם לאובדן השליטה על חלוקת התא והופעת המחלה הסרטנית.
הלוקמיות הכרוניות מתאפיינות במחלה איטית, שלעיתים לא דורשת טיפול בשלביה הראשונים, אך יכולה להתפרץ ולהגיע לשלב מהיר של לוקמיה חריפה.  ריבויים של תאי הדם הלבנים גורם לפגיעה בייצור מרכיבי דם במח העצם ולפגיעות באיברים נוספים, כולל מערכת העצבים המרכזית והמוח.

סימנים וסימפטומים
הסימנים הראשונים של לוקמיה נובעים מהפרעה בייצור מרכיבי דם תקינים במח העצם, בגלל שגשוג מוגבר של תאים דם לבנים שאינם תקינים.  לכן, ייתכן ויופיעו:
1. מיעוט של אריטרוציטים שתתבטא בהופעת אנמיה אצל החולה ובעקבות כך לחולשה ולקוצר נשימה.
2. מיעוט של טרומבוציטים (טרומבוציטופניה, מחסור בטסיות דם) ובעקבות כך לנטייה לדימומים.
3. מיעוט תאי דם לבנים תקינים, ובעקבות כך לנטייה לזיהומים חוזרים.
4. תחושה כללית רעה, עייפות וייתכן שנמצא בבדיקה גופנית כבד וטחול מוגדלים.
• בלוקמיה כרונית על סוגיה השונים, ייתכן ויעבור זמן רב עד להתפתחות סימפטומים, והמחלה יכולה להתגלות בבדיקת דם שגרתית, בלא שום תחושה מוקדמת של החולה.

אבחנה (דיאגנוזה)
ברוב המקרים בהם חולה סובל מלוקמיה חריפה,  האבחנה נעשית באמצעות:
 1. ספירת דם פשוטה, בה ניתן לראות מספר רב מאוד של תאי דם לבנים.  אבחנה מבדלת בין מצב זה של לוקמיה (כ-  120,000 לויקוציטים) ובין זיהום קשה, למשל, שגם בו עולה מספר תאי הדם הלבנים (כ- 20,000 ) ניתן לברר ע"י התבוננות במשטח דם של החולה, ולראות תאי דם לבנים סרטניים, המכונים בלסטים. כדי לאבחן את המחלה באופן סופי, ובמקרים בהם לא מופיעים תאים סרטניים במחזור הדם בגוף, כדאי לערוך
2. בדיקת מח עצם - בבדיקה זו דוגמים בניקור את מח העצמות, לרוב מעצמות האגן הגדולות, ומחפשים בדגימה תאי דם לבנים סרטניים.
 

טיפול
הטיפול בלוקמיה, כברוב סוגי הסרטן, הוא טיפול כימותרפי אינטנסיבי. הטיפול הכימותרפי כולל מספר תרופות שתוקפות את התאים הסרטניים המתחלקים במהירות ומונעות ממנו להתחלק בצורות שונות. במקרים בהם הטיפול הכימותרפי נכשל (רגרסיה) או במקרים בהם מחלת הלוקמיה מתעוררת בחולה לאחר טיפול מוצלח, הטיפול הרצוי הוא השתלת מח עצם.

בהשתלת מח עצם הורסים באופן מוחלט את מח העצם של החולה המוכנס לבידוד מוחלט, על ידי כימותרפיה חזקה ביותר או קרינה, ולאחר מכן משתילים לו מח עצם מתורם מתאים. במצב כזה, מוחלפת למעשה כל רקמת הדם של החולה בזו של התורם.
יוצאת דופן מבחינת הטיפול היא הלוקמיה המילואדית הכרונית (Chronic (myelogenous leukemia CML. ללוקמיה זו נמצא טיפול תרופתי מיוחד. כזכור, לוקמיה זו נוצרת כתוצאה מחיבורם של שני כרומוזומים, ויצירה של חלבון פעיל מזיק. התרופה גליבק (gleevec) חוסמת את פעילותו של חלבון זה ומשמשת תרופה מוצלחת מאוד לסוג סרטן זה.

סיבוכים
ברוב המקרים, סיבוכי המחלה נובעים בעיקר מהטיפול האגרסיבי. הלוקמיה עצמה וגם הכימותרפיה האגרסיבית, גורמים להרס של תאי דם לבנים ולכן לזיהומים רבים, המסכנים את החולה ודורשים טיפול אנטיביוטי מתאים במהירות האפשרית. מצב בו אין לחולה מספר מספיק של תאי דם לבנים נקרא לויקוציטופניה או נויטרופניה (כאשר הדגש הוא המחסור בנויטרופילים). תופעות לוואי נוספות של הכימותרפיה נובעות מפגיעה בכל מקום בגוף בו תאים מתחלקים במהירות כמו, למשל, נשירת שיער, פגיעה בשכבה הפנימית של מערכת העיכול לכל אורכה (שכבה הקרויה מוקוזה), בחילות והקאות ועוד.  הלוקמיה עצמה יכולה גם לגרום לדימומים באזורים שונים בגוף.

במקרים של השתלת מח עצם סיבוך נפוץ של הטיפול הוא תופעת השתל-כנגד-המאחסן (GVHD, Graft-versus-host disease), מחלה בה מח העצם המושתל תוקף את תאי הגוף של החולה, וגורם לפגיעה בעור, בכבד ,באיברים נוספים ולקריסה של כל מערכות הגוף ולמוות.

פרוגנוזה
הפרוגנוזה של חולי לוקמיה השתפרה מאוד בשנים האחרונות. רובם הגדול של חולי הלוקמיה מסוג ALL מבריאים ללא חזרה של המחלה. חולים CML יכולים לחיות שנים ארוכות, גם אם ללא ריפוי של הלוקמיה, על ידי טיפול מתאים בתרופת גליבק. הפרוגנוזה עבור חולי AML פחות טובה, ורבים מחולים אלו נפטרים כתוצאה מהלוקמיה או מסיבוכי הטיפול בה. CLL היא כאמור מחלה כרונית שיכולה להימשך שנים ארוכות ללא סימפטומים – אם מחלה זו הופכת ללוקמיה חריפה מסוג AML או ALL, כפי שקורה לעיתים, הפרוגנוזה גרועה באופן יחסי.

 

  ________________________________________________________________

מקורות

  1.  אתר האגודה למלחמה בסרטן
  2. Harrison's principles of internal medicine' 17th edition
  3. Wikipedia – Leukemia 


 

 

 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה                                                          

כל הזכויות שמורות במשרד החינוך למינהל למדע ולטכנולוגיה בשיתוף מרכז פדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר תוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש