הקדמה
מבוא
תפריט קישורים
כיתה י'
האדם כמכלול
קרדיולוגיה
המטולוגיה ומערכת הלימפה
פולמונולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יא'
נפרולוגיה
מבוא
אורולוגיה באנטומיה
פיזיולוגיה
קליניקה
רפואה מונעת
מונחים בנפרולוגיה
נוירולוגיה
אנדוקרינולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יב'
גניקולוגיה
גסטרואנטרולוגיה
אורטופדיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום


מערכות בריאות לימודי בריאות ורפואה בחינוך העל - יסודי
דף הבית  | על האתר  | צור קשר
חפש

מונחים בנפרולוגיה

 

כליות ((Kidney
קורטקס (Cortex) 
מדולה (Medulla)
נפרון (Nephron)
סינון גלומרולרי (Glomerular filtration) 
ספיגה חוזרת (Reabsorption)
הפרשה (Secretion)
דרכי השתן (Urinary tract )
שופכן ((Ureter
שופכה ((Urethra
(Urinary bladder)שלפוחית השתן 
אורמיה (Uremia)
אנוריה/אוליגוריה (Anuria/Oliguria)
אריתרופויאטין ((Erythropoietin
הורמון נוגד ההשתנה ((Anti-diuretic hormone – ADH
אלדוסטרון (Aldosteron)
רנין-אנגיוטנסין (Renin-Angiotensin)
היפווולמיה Hypovolemia 
היפונתרמיה -  Hyponatremia
היפרנתרמיה – Hypernatremia 
היפוקלמיה – Hypokalemia
היפרקלמיה – Hyperkalemia

 

 

 


כליות ((Kidney
הכליות שוכנות בצד האחורי של חלל הבטן, מתחת לסרעפת, משני צידי עמוד השדרה.
כל כליה מורכבת מקליפה (Cortex) החלק החיצוני, ומליבה (Medulla)  ואגן הכליה  (Pelvis) ומוקפים  קופסית  (Capsule) היחידות הפעילות של הכליה הם הנפרונים, אשר מסננים את הדם תחת לחץ, וסופגים מים וחומרים מסוימים חזרה אל תוך הדם. הכליות הן זוג איברים האחראים להפרשת חומרי פסולת חנקניים, במיוחד שיינן (Urea) מן הדם בצורת שתן. הכליות שומרות על נפח תקין של הדם, על האיזון חומצה-בסיס, על יצירת לחץ הדם, ועל הפרשת ההורמון אריתרופוייטין, המגרה יצירת תאי דם אדומים.

                            

 קורטקס ((Cortex
הקורטקס של הכליה הוא החלק החיצוני שבה, אליו מגיע הדם העובר סינון. בקורטקס נמצאים פקעיות הכליה (Glomerulus), וחלקים רבים של הנפרון – בעיקר הצינורות המפותלים המקורבים והרחוקים.

מדולה (Medulla)
החלק הפנימי  בכליה, המצוי מתחת לקורטקס, ומכיל בעיקר את הצינורות הישרים המרכיבים את הנפרון, ואת צינורות האיסוף הגדולים של השתן ((collecting ducts. תסנין השתן עובר מהקורטקס למדולה, חוזר אל הקורטקס, ושב שנית אל המדולה בדרכו אל שלפוחית השתן.

נפרון (Nephron)
היחידה התפקודית הקטנה ביותר של הכליה. הנפרון מורכב מפקעית של כלי דם (פקעית הכליה, גלומרולוס), וצינורות המוליכים את תסנין השתן בקורטקס ובמדולה. בנפרון עוברים הדם ותסנין השתן תהליכים של סינון, ספיגה והפרשה, כדי להפוך לשתן הסופי המופרש מהכליה.

 

                            

סינון גלומרולרי (Glomerular filtration)
הדם המגיע אל הכליה מובל בתוך פקעת הנימית הגלומרלרית, ויוצא מתוך הנימים אל חלל הגלומרולוס, שם הוא הופך לתסנין השתן הראשוני. הסינון הגלומרולרי מייצג את כמות הדם שאותו יכול הגלומרולוס לסנן ומהווה מדד ליכולת הפעילות של הכליה.

ספיגה חוזרת (Reabsorption)
הדם המסתנן בגלומרולוס מכיל חומרים רבים, חלקם חיוניים לגוף , שאינם אמורים להגיע אל תסנין השתן הסופי. חומרים אלו עוברים ספיגה מחדש אל הגוף, באמצעות טרנספורטרים המצויים בצינורות הכליה.

הפרשה (Secretion)
חומרים רבים הנמצאים בגוף אינם מסתננים אל תסנין השתן בכמות מספקת ויש דרך נוספת להפרשתם. חומרים אלו עוברים, בנוסף לסינון, הפרשה מיוחדת (לרוב אקטיבית) אל תסנין השתן בצינורות הכליה, הפרשה המתווכת על ידי טרנספורטרים שונים.

דרכי השתן(Urinary tract )
מערכת הצינורות שקשורה בהובלת השתן מן הכליות אל מחוץ לגוף. היא כוללת את השופכנים, שלפוחית השתן והשופכה.

 שופכן ((Ureter
הצינור המוליך את השתן מאגני הכליה אל שלפוחית השתן. השופכן הוא צינור שרירי וגמיש העובר בחלל הבטן מהכליה אל השלפוחית, בשני צידי הגוף. חסימה בשופכן יכולה לגרום להפרעה בהפרשת השתן, למשל בעקבות אבן או גידול.

                                      

שופכה ((Urethra
השופכה היא הצינור המוליך את השתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף. אצל הגבר עוברת השופכה דרך בלוטת הערמונית ומתחברת עם צינור הזרע. אצל האישה השופכה קצרה יותר.

שלפוחית השתן (Urinary bladder)
שלפוחית השתן היא שק שרירי המצוי בתחתית האגן ותפקידו לאגור את השתן המופרש מן הכליות. השתן מגיע אל השלפוחית מהכליות דרך השופכנים, ויוצא ממנה דרך השופכה אל מחוץ לגוף. ביציאה מן השלפוחית מצוי שריר המשמש כספינקטר – סוגר המונע בריחת שתן.

אורמיה (Uremia)
במצבים מתקדמים של אי ספיקת כליות, הכליות מאבדות את יכולתן להפריש רעלים שונים אל מחוץ לגוף. הצטברות של רעלים אלו, ובעיקר אמוניה ותרכובותיה, יכולים לגרור תופעות שונות המכונות אורמיה – בלבול, פגיעה מוחית, ישנוניות, קוצר נשימה ופגיעה באיברים שונים.

אנוריה/אוליגוריה (Anuria/Oliguria)
אנאוריה הוא מנוח רפואי המתייחס לאי מתן שתן. אוליגוריה מתייחס למיעוט יחסי במתן שתן
(אוליגו = מעט). מצבים אלו יכולים להופיע באי ספיקת כליות חריפה או בפגיעה כלייתית אחרת, התייבשות, חסימה של דרכי השתן, וכד'.

אריתרופויאטין ((Erythropoietin
אריתרופויאטין הוא הורמון המיוצר בכליה. הגירוי ליצירתו של אריתרופויאטין הוא מצבים של היפוקסיה – חוסר חמצן. אריתרופויאטין פועל במח העצם ומעודד יצירה של תאי דם אדומים – אריתרוציטים, הנדרשים להעברת חמצן לרקמות.

הורמון נוגד ההשתנה ((Anti-diuretic hormone – ADH
ההורמון נוגד ההשתנה – ADH, מופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) ופועל על הכליות. ADH גורם לפתיחתן של תעלות מים בצינורות הכליה, וספיגה מחדש של מים. במצבים של מחסור בנוזלים בגוף הפרשה של ADH תגרור שתן מרוכז יותר, ולהיפך.

אלדוסטרון (Aldosteron)
אלדוסטרון הוא הורמון המופרש מבלוטת יותרת הכליה, ופועל על צינורות הכליה. פעולותיו של האלדוסטרון כוללת ספיגה מוגברת של נתרן ומים והפרשה של אשלגן.  בעקבות ספיגת המים בכליה גורם האלדוסטרון להעלאת לחץ הדם בגוף.

רנין-אנגיוטנסין (Renin-Angiotensin)
מערכת הרנין-אנגיוטנסין היא מערכת המופעלת בכליה, ותפקידה לאזן את לחץ הדם בגוף. כאשר חיישן בכליה חש בירידה בלחץ הדם, הכליה מפרישה רנין, הגורר ליצירת אנגיוטנסין בריאות, שמעודד יצירת אלדוסטרון המעלה את לחץ הדם. תרופות חשובות חוסמות את פעילות של מערכת זו (ACE Inhibitors)

הורמון הפאראתירואיד (Parathyroid hormone – PTH)
הורמון הפארתירואיד מופרש מבלוטת הפאראתירואיד, ואחראי על איזון כמות הסידן והזרחן בגוף. כמות נמוכה של סידן מעוררת הפרשת PTH, שמגביר שחרור סידן מהעצם, וספיגתו במערכת העיכול ובכליה. PTH גם גורם להפרשה מוגברת של זרחן בשתן.

ויטמין D (Vitamin D)
ויטמין D הוא ויטמין חיוני המשפיע על רמות הסידן בגוף. ויטמין D נוצר בכמה שלבים, כאשר גם לאור השמש תפקיד חשוב בקבלת הצורה הפעילה של הוויטמין. ויטמין D מגביר ספיגה של סידן במערכת העיכול. ידוע שאחוז ניכר מאוד באוכלוסייה סובל ממחסור וויטמין D.

 GFR – פינוי קריאטנין (Createnine clearance)
קראטין הוא אחד המרכיבים החשובים ברקמת שריר. בתהליך חילוף החומרים הופך הקראטין לקראטינין ומופרש דרך הכליות. רמת הקראטינין המצוי בסרום מייצגת שני מרכיבים: את מסת השריר ואת תפקוד הכליות. כאשר מסת השרירים גדולה למדי, ערכי הקראטינין בנסיוב גבוהים יחסית, וכאשר מסת השרירים נמוכה - ערכי הקראטינין נמוכים. ויחד עם זאת, הטווח התקין של ערכי הקראטינין נשמר בטווח צר למדי: 0.6-1.2 מיליגרם לדציליטר. קריאטנין מסונן בגלומרולוס ולא עובר ספיגה מחודשת או הפרשה בכליה. עלייה ברמות הקריאטנין מצביעות על פגיעה בתפקוד הכליה, אך הן תלויות גם במשקל, מסת שריר ועוד.

היפווולמיה Hypovolemia 
עודף בנוזלי הגוף (יכול להיגרם ע"י אי ספיקת כליה, אי ספיקת לב ועוד).

היפונתרמיה -  Hyponatremia
ירידה בריכוז הנתרן בפלסמת הדם (נגרם גם בגלל עודף מים).

  Hypernatremia היפרנתרמיה – 
עליה בריכוז הנתרן בפלסמת הדם, (נגרם בעיקר עקב התייבשות)

  Hypokalemiaהיפוקלמיה –
ירידה בריכוז האשלגן בפלסמת הדם ובנוזלי הגוף.
()נגרם כתוצאה מאיבוד נוזלים: שלשולים, הקאות  ותרופות משתנות

 Hyperkalemia - היפרקלמיה
עליה בריכוז האשלגן בדם. (נגרם בעיקר עקב אי ספיקת כליות ,עלול להיות מצב חרום רפואי עם סכנה לדום לב. המטרה בטיפול להוריד ריכוז אשלגן בדם או ע"י הגברת הפרשת האשלגן בכליה, או ע"י הכנסת האשלגן לתוך התאים שם נמצא המאגר העיקרי של אשלגן בגוף).
חמצת מטבולית – Metabolic Acidosis עליה בריכוז יוני המימן בדם בעיקר  על רקע אי ספיקת כליות (תגובת הגוף נעשית ע"י בססת נשימתית Respiratory Alkalosis - הגברת קצב הנשימה להורדת רמת החומצה הפחמתית בדם).
בדיקת שתן לכימיה ושתן לתרבית- חלבון בשתן (כתוצאה מפגיעה בנפרון), דם בשתן (מחלה בנפרון, אבנים או גידול בדרכי שתן)  תאי דם לבנים בשתן (זיהום בדרכי השתן).

 

 

 

 

 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה                                                          

כל הזכויות שמורות במשרד החינוך למינהל למדע ולטכנולוגיה בשיתוף מרכז פדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר תוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש