הקדמה
מבוא
תפריט קישורים
כיתה י'
האדם כמכלול
קרדיולוגיה
המטולוגיה ומערכת הלימפה
פולמונולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יא'
נפרולוגיה
נוירולוגיה
אנדוקרינולוגיה
מבוא
אנטומיה
פיזיולוגיה
קליניקה
 הקדמה
 בלוטת יותרת המוח
 בלוטת התריס
 בלוטת יותרת הכליה
 בלוטת הלבלב
רפואה מונעת
מונחים באנדוקרינולוגיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום
כיתה יב'
גניקולוגיה
גסטרואנטרולוגיה
אורטופדיה
מאמרים
מילות מפתח
סיכום


מערכות בריאות לימודי בריאות ורפואה בחינוך העל - יסודי
דף הבית  | על האתר  | צור קשר
חפש

                                   

  סוכרת - Diabetes mellitus

 

סיפור מקרה
רינה, אישה כבת 60, הגיעה לבדיקה אצל הרופא. לדבריה, מזה מספר שבועות היא הולכת לשירותים לעיתים תכופות ביותר ושותה כמויות גדולות של מים. רופא המשפחה בדק ומצא שמשקלה גבוה בהרבה מהמשקל הרצוי. רינה סיפרה לרופא שהיא איננה עוסקת בפעילות גופנית באופן סדיר, ושאימא שלה חולת סוכרת. בבדיקת סוכר בדם נמצאה רמת גלוקוז של 205 מ"ג לדציליטר. הרופא שוחח עם רינה, ומסר לה שהיא חולה בסוכרת. הוא רשם לה תרופה הנקראת מטפורמין, ונתן לה הנחיות: עליה להימנע ממאכלים עתירי סוכר ולהתחיל לעסוק בפעילות גופנית.
מהן הבעיות העיקריות של החולה?
אלו שאלות עולות מקריאת סיפור המקרה?
הצעה לשאלות אפשריות:
1. ציין אילו סימנים אובייקטיביים (סימנים) ואילו סימנים  סובייקטיביים (סימפטומים) יש בסיפורה של רינה.
2. מהי רמת הגלוקוז התקינה בדם של אצל אדם בריא?
3. הסבר מדוע הופיעו אצל רינה התופעות הבאות: שתייה מרובה, מתן שתן בכמות גדולה, עלייה במשקל.
4. מה ההשפעה של התרופה מטפורמין?
5. ערוך השוואה בין מצבי היפוגליקמיה ובין מצבי היפוגליקמיה.
* התלמידים יוסיפו שאלות נוספות.


מבוא
סוכרת או Diabetes mellitus  היא מחלה שבה רמת הגלוקוז בדם גבוהה בגלל חוסר באינסולין או בעיה בפעילות האינסולין. רמות גבוהות של סוכר בדם יכולות להוביל לנזקים קשים ברקמות רבות בגוף.
האינסולין הוא הורמון חלבוני המורכב מ- 51 חומצות אמיניות, המופרש לדם מהלבלב ונקשר לקולטנים על-גבי קרומי התאים. יצירת התצמיד בין האינסולין ובין הקולטן (רצפטור) גורמת להגברה של חדירות הקרומים לגלוקוז, וכתוצאה מכך גלוקוז חודר לתאי המטרה. ללא פעולת האינסולין הגלוקוז מצטבר בנוזל הדם. קליטת הגלוקוז בתאים נעשית באמצעות נשאים (מולקולות חלבון המצויות בקרומי התאים). כיום ידועים חמישה נשאים שונים לגלוקוז, ולכל אחד
מהם רגישות שונה לאינסולין ולריכוז הגלוקוז בדם. אופי הנשאים, המצויים על גבי התאים, תלוי בצריכת הגלוקוז שלהם. האינסולין מווסת את רמת הגלוקוז בדם באמצעות משוב שלילי,
(negative feedback) השומר על הומיאוסטזיס, שמירה על רמה יציבה של משתנים פיזיולוגיים.

בתרשים שלהלן מוצג מנגנון ויסות רמת הסוכר בדם על-ידי משוב שלילי.

  


עלייה ברמת הגלוקוז בדם  ------ > הפרשה של אינסולין על-ידי תאי בטא שבאיי לנגרהנס שבלבלב -------- > עלייה בריכוז האינסולין בדם------ > החדירות של התאים לגלוקוז עולה ----- > ירידה בריכוז הגלוקוז בדם ----- > ירידה בהפרשת אינסולין.    
• באתר הבא ניתן לראות בסרט אנימציה את מנגנון ויסות הסוכר בדם.
http://www.mhhe.com/biosci/genbio/tlw3/eBridge/Chp27/animations/ch27/1_glucose_regulation.swf
 Diabetes mellitus  הוא מושג ביוונית שפירושו "צינור מתוק". ואכן, הסימן הבולט ביותר בסוכרת הוא השתנת יתר, והשתן של החולה הסוכרתי מכיל גלוקוז (סוכר).
המחלה מופיעה בשתי צורות עיקריות: סוכרת מסוג 1 (Type 1), המופיעה בעיקר אצל ילדים וצעירים, וסוכרת מסוג 2 Type 2)), המופיעה בעיקר אצל מבוגרים, אבל יכולה להופיע אצל ילדים שמנים.

אפידמיולוגיה
מחלת הסוכרת נפוצה ביותר בעולם. מספר רב מאוד של אנשים סובלים מסוכרת, והיא הוגדרה כמגיפה של ממש.  בעולם כולו כ- 3% מהאוכלוסייה סובלים מהמחלה, והיא נפוצה הרבה יותר בארצות המערביות, שבהן התזונה עשירה בסוכרים ובשומנים ואחוזי ההשמנה בקרב האוכלוסייה גבוהים יותר. בארצות הברית כ- 24 מיליון בני אדם חולים בסוכרת, בישראל כ- 435,000 חולי סוכרת, והמספרים רק הולכים וגדלים.

אטיולוגיה
המחלה מתפתחת משילוב של השפעת גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים. ואולם, גם כאשר קיים גורם משפחתי, שמירה על  BMI מתחת ל-21 יחד עם שמירה על  אורח חיים תקין, פעילות גופנית ותזונה נכונה יורידו במידה רבה את הסיכון להתפתחות סוכרת.
כאמור, מבחינים בין שתי צורות עיקריות של המחלה:
1. סוכרת מסוג 1 (Type 1) - כונתה בעבר "סוכרת נעורים". בסוכרת מסוג 1 תאי בטא בלבלב נהרסים בתהליך אוטואימוני, כלומר בתנאים מסוימים מערכת החיסון מזהה את הרקמה העצמית כגורם זר, ופועלת נגדה. הסיבה שבגללה מערכת החיסון פוגעת בתאים אלה אינה ברורה.
2. סוכרת מסוג 2  (Type 2) - בעבר כונתה "סוכרת מבוגרים". לחולה בסוכרת מסוג 2 יש בתחילת המחלה הפרשה מסוימת של אינסולין, אבל ריכוזים מופחתים אלה של אינסולין אינם יכולים להתגבר על התנגודת לאינסולין, האופיינית לחולים  אלה. המחלה נובעת משילוב של עמידות לאינסולין ופגיעה בהפרשת אינסולין מתאי בטא שבלבלב.
גורמי הסיכון לסוכרת מסוג 2 הם:
1. גנטיקה, שלה השפעה משמעותית מאוד. 
2. השמנה. מעל 27 BMI נוצרת עמידות לאינסולין. לא כל השמנים יפתחו סוכרת, אבל אם יש להם גם סיפור משפחתי והם גם מעל גיל 45 אזי הסיכון עולה. אצל ילדים שמנים עלולה להתפתח סוכרת מסוג 2.
3. יתר לחץ-דם.
4. HDL נמוך ו-LDL גבוה.
5. היסטוריה של סוכרת בהיריון או הולדה של תינוק גדול.
6. הסיכון עולה עם הגיל.
מצב מתמשך של תנגודת לאינסולין המלווה בעלייה ניכרת בריכוז האינסולין בדם (היפראינסולינמיה) מהווה סיבה להתפתחות התסמונת המטבולית (התסמונת המטבולית אינה מחלה בפני עצמה, אלא אוסף של גורמי סיכון שקיומם מהווה איתות לניבוי התפתחות אפשרית של מחלת לב או סוכרת, ראה מקור מס' 5 ב"מקורות"). תסמונת זו מתפתחת עקב ריכוזי האינסולין הגבוהים בדם, היכולים לגרום לטרשת עורקים, להשמנה, לעלייה בלחץ-הדם ולהפרעה בשומני הדם.
קיימת גם סוכרת הריונית, השייכת לסוכרת מסוג 2. הפיזיולוגיה של ההיריון מתאפיינת בתנגודת לאינסולין, המגיעה לשיאה בשליש השלישי של ההיריון. היא אינה מוגדרת כמחלה, אלא כמצב של אי סבילות לפחמימות, המתגלה לראשונה בהיריון ובמרבית המקרים חולף לאחר הלידה. תנגודת זו נובעת מעלייה ברמתם של הורמונים שלייתיים (חלק מההורמונים השלייתיים גורמים לאינסולין לאבד מיעילותו. כמות האינסולין המופרשת מהלבלב אמנם עולה, אך הוא אינו מצליח לבצע את תפקידו כראוי, והדבר גורם לעלייה ברמות הסוכר בדם. רוב הנשים מתמודדות בהצלחה עם הבעיה, אבל אצל 3% מהן המצב החדש גורם לשיבוש מאזן הפחמימות בגוף). אם לא מטפלים בסוכרת זו היא גורמת לפגיעה בעובר.

סימנים וסימפטומים
א. סוכרת מסוג 1 :
מחלה המופיעה בדרך כלל בפתאומיות ובצורה חריפה.
1. בדם תימצא רמת גבוהה מאוד של גלוקוז (היפרגליקמיה Hyperglycemia) -  רמת סוכר גבוהה מ- 126% מ''ג לאחר צום הנמשך 12 שעות קודם לבדיקה,  ובשתן יימצא סוכר  (Glycosuria) ובמצב חמור גם אצטון.
2. מתן שתן מרובה  ( Polyuria)
3. צימאון ושתייה מרובה כתוצאה מההשתנה  מרובה
4. ירידה במשקל
5. עייפות ועצבנות
6. בחילה והקאה
7. זיהומים של פצעים וחתכים בעור וריפוי איטי שלהם.
תיתכן גם הופעה איטית יותר של סוכרת מסוג 1, והיא תהיה מלווה בסימפטומים דומים לסימפטומים שיתוארו להלן בסוכרת מסוג 2. 
ב. סוכרת מסוג 2:
מחלה המתפתחת ומתקדמת לאט.
1. בדרך כלל החולה יסבול מצמא מרובה והשתנה מרובה. ההשתנה נובעת מרמות גבוהות של גלוקוז בדם, שמסתננות לשתן, ומושכות בעקבותיהם (בגלל אוסמולריות גבוהה) מים לשתן.
2. בעקבות איבוד הנוזלים מתעורר צמא, וצורך בשתייה מרובה.
3. בדרך כלל קיים רעב ותיאבון מוגבר.
4. עלייה במשקל או ירידה קלה במשקל.

פתופיזיולוגיה
כדי להבין את המנגנון העומד ביסוד מחלת הסוכרת יש להכיר את הפיזיולוגיה של רמות הגלוקוז בדם. גוף האדם זקוק באופן שוטף לאנרגיה המופקת מפירוק גלוקוז בתאים באמצעות חמצן. הסוכר הנפוץ ביותר והשימושי ביותר לאדם הוא הגלוקוז. כמעט כל תא בגוף זקוק לגלוקוז. המוח יכול להתקיים כמעט אך ורק באמצעות גלוקוז, ולא על ידי שימוש במקורות אנרגיה אחרים. לכן, חיוני לגוף לשמור על רמות תקינות של גלוקוז בדם.
ההורמון העיקרי שמווסת את רמות הגלוקוז בדם הוא האינסולין. האינסולין מופרש מתאים מיוחדים בלבלב, הקרויים תאי בטא, הממוקמים באיי לנגרהנס. כאשר תאי בטא מזהים רמות גבוהות של גלוקוז בדם, למשל בעקבות ארוחה, הם מגבירים את הפרשת האינסולין, וזו גורמת לכניסת הגלוקוז לתאים ולהורדת רמות הגלוקוז בדם. לכן, לאחר ארוחה עם פחמימות, מופרש אינסולין בכמות גדולה מהלבלב.
בסוכרת מסוג 1, בגלל סיבות שאינן ברורות לחלוטין, מערכת החיסון של הגוף תוקפת את תאי בטא בלבלב וגורמת להרס שלהם. לכן, מדובר במחלה אוטואימונית (מחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו). במצב כזה יהרסו כל תאי בטא בלבלב, ולא יוכלו לייצר עוד אינסולין. רמות הסוכר בדם יישארו גבוהות, ויגרמו לנזקים שונים (שיתוארו בהמשך).
בסוכרת מסוג 2, הפתופיזיולוגיה של המחלה שונה. היא קשורה:
א. בירידה בתפקוד תאי בטא בלבלב, ובעקבות כך פגיעה בייצור ובהפרשת האינסולין.
ב. בתנגודת לאינסולין, הפרעה בפעילות הרצפטורים לאינסולין על תאי איברי המטרה - כבד, שריר ושומן.
בסוכרת מסוג 2 התאים בגוף אינם מגיבים באופן תקין לאינסולין. גם כאשר תאי בטא משחררים כמויות הולכות וגדלות של ההורמון, רמות הגלוקוז בדם נשארות גבוהות. חוסר התגובה לאינסולין נקרא "תנגודת לאינסולין" - מצב שבו כמות האינסולין שהלבלב מייצר יכולה להיות תקינה, נמוכה או אפילו גבוהה, אך האינסולין אינו מסוגל להתקשר לקולטנים שלו, שנמצאים על פני קרומי התאים. כתוצאה מכך הגלוקוז אינו יכול לעבור דרך קרום התא, ורמתו בדם עולה.
תפקיד האינסולין הוא לגרום לביטוי נשאי גלוקוז על קרום התא (ממברנה) של רקמות שריר, שומן ותאי הכבד. כאשר נשאי הגלוקוז עולים לממברנה הם קושרים גלוקוז ומכניסים אותו אל תוך התאים, ובכך מורידים את רמת הגלוקוז בדם. אצל חולים בסוכרת מסוג 2 האינסולין אינו מפעיל את הקולטן שלו בצורה מספקת, או שלעיתים אינו מפעיל אותו כלל, דבר הגורר עלייה של מעט מדי נשאי גלוקוז אל הממברנה ואי ספיגה מספקת של גלוקוז אל התאים. רמות הגלוקוז בדם נשארות גבוהות.
בשלב מסוים תאי בטא בלבלב אינם מצליחים יותר לייצר אינסולין והסוכרת מחמירה.
השמנה וחוסר בפעילות גופנית גורמים לעלייה בתנגודת לאינסולין, שהיא ההפרעה העיקרית הגורמת להתפתחות של מצב טרום-סוכרתי ולבסוף לסוכרת מסוג 2. סוכרת תופיע רק כאשר בנוסף לתנגודת לאינסולין תהיה גם הפרעה בהפרשת האינסולין.


השוואה בין סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2

 
דיאגנוזה
אבחנה של סוכרת נעשית בכמה דרכים:
1. מודדים את רמת הגלוקוז בדם לאחר צום של כ-12 שעות. רמה תקינה צריכה להיות נמוכה מ- 100 מ"ג לדציליטר. אם כמות הסוכר בדם גבוהה מ- 126 מ"ג לדציליטר החולה נחשב כסוכרתי (התחום שבין 100 ל-126 הוא תחום טרום-סוכרתי).
2. בדיקת סוכר בשתן - בעבר הרחוק אבחנו חולי סוכרת על פי הטעם המתוק של השתן שלהם! מכאן גם שמה של המחלה - Diabetes mellitus ("צינור מתוק").
3. בדיקת העמסת סוכר - בודקים את רמת הסוכר בדם בזמנים קבועים לאחר שתיית תמיסת סוכר מרוכזת ביותר. שתייה של כמות סוכר מרובה אמורה לגרום להפרשת אינסולין ולירידה הדרגתית, במשך כשעתיים, ברמת הסוכר בדם. אצל חולי סוכרת הפרשת האינסולין או התגובה של האינסולין פגומה, ולכן רמות הסוכר בדם נשארות גבוהות או יורדות באופן איטי יותר מהרגיל.
4. רמת המוגלובין HbA1C - בבדיקה זו בודקים את כמות ההמוגלובין שקשור לסוכר. כאשר מופיעות רמות גבוהות של סוכר בדם, הוא נקשר לחומרים שונים, וביניהם המוגלובין. קשירת גלוקוז להמוגלובין אינה הפיכה, ולכן בדיקה של כמות ההמוגלובין הקשור לסוכר מספקת מדד מצוין לרמות הגלוקוז בדם החולה בשלושת החודשים שקדמו לבדיקה.
• תאי הדם האדומים חיים במחזור הדם במשך שלושה חודשים. בתוכם נמצא ההמוגלובין, שאליו נקשר הסוכר. המוגלובין זה מכונה המוגלובין מסוכרר. רמות המוגלובין מסוכרר אצל אנשים ללא סוכרת נע בין 6%-4%.  ככל שרמת הסוכר בדם גבוהה יותר, רמת הסוכר הקשורה להמוגלובין גדולה יותר, וכך ניתן מידע על איזון הסוכרת בשלושת החודשים שקדמו ליום הבדיקה.
חשוב לשמור על רמת המוגלובין מסוכרר קרובה ביותר לרמה אצל אנשים ללא סוכרת, כדי לשמור על איכות חיים גבוהה יותר ולדחות או למנוע סיבוכים מאוחרים.
יש לציין כי ירידה ב- 1% בהמוגלובין מסוכרר מביאה לירידה ב- 35% סיכון לפתח סיבוכים מאוחרים יותר של סוכרת. מומלץ לבצע את הבדיקה כל שלושה חודשים.

טיפול
הטיפול במחלת הסוכרת משתנה בין סוגי המחלה השונים והשלבים השונים של המחלה.
בסוכרת מסוג 1 - תאי בטא בלבלב הרוסים לגמרי, ולכן כלל אינם מפרישים אינסולין. במקרה כזה הטיפול האפשרי היחיד הוא מתן חיצוני של אינסולין. אינסולין הוא הורמון חלבוני, אשר מתפרק על-ידי האנזימים במערכת העיכול. לכן, לא ניתן ליטול אינסולין כתרופה דרך הפה, ויש לקחת אותו בזריקות. כיום מייצרים באופן מלאכותי (סינטטי) סוגים רבים של אינסולין, שלהם טווח פעולה שונה ורמת פעילות שונה. החידוש המשמעותי ביותר בטיפול בחולי סוכרת מסוג 1 הוא משאבת האינסולין. משאבה זו מזריקה אינסולין לחולה על פי הצורך, ללא הזדקקות לזריקות או כניסה לווריד.
בסוכרת מסוג 2 הטיפול מסובך יותר. ראשית, הוא כולל התייחסות לתזונתו של החולה: עליו להימנע ככל הניתן ממוצרים המכילים רמות גבוהות של סוכר, להקפיד על משקל תקין ועל פעילות גופנית מתאימה ומשמעותית. אם טיפול התנהגותי אינו מוריד את רמת הסוכר בדמו של החולה, ניתן להתחיל טיפול תרופתי. קיימות תרופות רבות שמורידות את רמות הסוכר בגוף. התרופה הנפוצה ביותר נקראת מטפורמין, והיא מפחיתה את שחרור הגלוקוז ממאגרי הגליקוגן בכבד, ומגבירה את רגישות התאים לאינסולין. תרופות אחרות גורמות לשחרור מוגבר של אינסולין מתאי בטא בלבלב, וכך גורמות להורדת רמות הסוכר בדם. קיימות גם תרופות שמפריעות לקליטת סוכר במעי. במצב סופי של סוכרת מסוג 2, כאשר תאי בטא בלבלב נהרסו לגמרי, אין מנוס מטיפול באינסולין. חשוב לשים לב לרמות הגלוקוז בצום ולאחר ארוחה, כדי למנוע רמות סוכר גבוהות לאורך היום או לאחר האוכל. אפשר להתאים את הטיפול התרופתי והטיפול באינסולין באופן משולב כדי להוריד את רמת הסוכר לאורך היום ובעקבות ארוחה.

סיבוכים
סיבוכים רבים מופיעים בסוכרת וקשורים לרמות גבוהות של גלוקוז בדם. הם נחלקים לסיבוכים  קצרי טווח ולסיבוכים ארוכי טווח.
א. סיבוכים קצרי טווח:
סיבוכים קצרי טווח מתרחשים כאשר רמת הגלוקוז בדם יורדת או עולה יותר מדי וגורמת לתסמינים מידיים.
סיבוכים מסוג זה הם:
1. רמת סוכר נמוכה מאוד בדם - היפוגליקמיה Hypoglycemia) ). מצב זה עלול לקרות:
א. כאשר חולה סוכרת מדלג על ארוחה, אך בכל זאת נוטל את מנת האינסולין.
ב. במהלך פעילות גופנית אם החולה לא אכל כמויות נוספות של פחמימות לפני הפעילות הגופנית ג. אם החולה נטל כמות גדולה מדי של התרופה.
הסימפטומים של היפוגליקמיה כוללים עצבנות, טשטוש, הזעת יתר, חולשה ודפיקות לב מוגברות. ייתכן שלא יופיעו סימפטומים כלל. ניתן לטפל בהיפוגליקמיה על-ידי אכילת ממתק או שתיית משקה ממותק. אם רמת הגלוקוז בדם יורדת מאוד, על החולה לשתות גלוקוז. היפוגליקמיה בלתי מטופלת מהווה סכנת חיים. אם החולה התעלף בגלל ירידת רמת הסוכר יש להפנותו לטפול רפואי.
2. רמת סוכר גבוהה מאוד - היפרגליקמיה (Hyperglycemia)  תופיע כאשר החולה לא נטל את התרופה, אכל יותר מדי או רמת הפעילות הגופנית שלו הייתה נמוכה מדי. פעמים רבות אין להיפרגליקמיה כל סימפטומים. פעמים אחרות החולה ירגיש בצורך תכוף בהטלת שתן או בעייפות רבה.
3.  קטואצידוזיס -  סיבוך זה מופיע כאשר אין כלל אינסולין בדם, ולכן הגוף אינו יכול לנצל גלוקוז לייצור אנרגיה. זה קורה בעיקר אצל חולים בסוכרת מסוג 1. במקרה כזה תאי הכבד עוברים למטבוליזם של פירוק שומנים לצורכי אספקת אנרגיה לתאים. תוצר הלוואי של השומנים הם הגופים הקטונים אשר מצטברים בדם. אחד מהגופים הללו הוא האצטון (מכאן ריח האצטון בנשיפה והימצאות אצטון בשתן). רמות גבוהות של הגופים הקטונים  עלולות לגרום לקטוזיס ולחמצת (אצידוזיס) חמורה, ולפגיעה במאזן חומצה-בסיס. במצב כזה הגוף מגיב בהורדת רמת החומציות על ידי העלאת קצב הנשימה ועומק הנשימה. באופן כזה יותר פחמן דו-חמצני  מופרש מהגוף בנשיפה, ויש תיקון זמני לחמצת. תיקון החמצת על ידי צורת הנשימה אינו מועיל לאורך זמן. הסימפטומים של קטואצידוזיס כוללים: צמא ניכר, אובדן תיאבון, כאבי בטן, בחילה, הקאות, חום, הטלת שתן תכופה ונשימה מהירה. קטואצידוזיס יכולה לגרום להתייבשות. אם החולה אינו מקבל נוזלים ואינסולין הוא עלול להגיע לתרדמת ואפילו למוות. חמצת כזו יכולה להתרחש כאשר החולה הסוכרתי לוקה בזיהום מעיים למשל. החולה אוכל פחות ומקיא. סביר כי במצב כזה הוא זקוק לפחות אינסולין, ואז רמת הסוכר בדם עולה מאוד ומתרחש כל התהליך שתואר לעיל.
• רמת חומציות מאוזנת בדם היא  pH בין 7.35-7.45 מדד המבטא את ריכוז יוני המימן בתמיסה. במצב של ריכוז גבוה של חומצות בדם, ה-pH  יהיה מתחת ל-7.35. ככל שהדם הופך חומצי יותר בגלל הקטונים, הגוף מתחיל לאגור נתרן ולאבד אשלגן כתגובת נגד לחומציות. תהליך זה מסכן את החולה, מאחר שנוזל הדם הופך לסביבה רעילה עבור תאי הגוף. חוסר איזון של רמת האשלגן בדם עלול לגרום להפרעה בקצב הלב, להפרעה בתפקוד תאי המוח הזקוקים לאלקטרוליטים, כמו גם לגלוקוז, החיוניים לתפקודם.
ב. סיבוכים ארוכי טווח:
הסיבוכים ארוכי הטווח (סיבוכים כרוניים) של סוכרת הם אלו המתרחשים לאחר שנים של רמת גלוקוז גבוהות בדם. ככל שמשך הזמן שרמת הגלוקוז בדם אינה מאוזנת גדול יותר, הסיכוי ללקות באחד הסיבוכים גדל. אם נמנעים הסיבוכים לטווח קצר, מרב הסיכויים שהסיבוכים הכרוניים לא יופיעו.
כל הסיבוכים נובעים מפגיעה בכל כלי הדם:
פגיעה בכלי הדם הקטנים (מיקרו-וסקולריים), שבה נפגעים בעיקר העיניים, הכליות והעצבים בפריפריה.
פגיעה בכלי הדם הגדולים (מקרו-וסקולריים), שבה נפגעים בעיקר המוח, הלב והרגליים.
סיבוכים מסוג זה הם:
1. רטינופתיה - פגיעה בעיניים. סוכרת ממושכת עלולה להשפיע על הרשתית ולגרום לבעיות ראייה, עד כדי עיוורון או ראייה מטושטשת. זה עלול לקרות כאשר רמת הסוכר בדם גבוהה מדי. כאשר הרמה חוזרת לרמתה הנורמלית התופעה נעלמת. חשוב מאוד שחולי סוכרת ייבדקו אצל רופא עיניים באופן שגרתי. רטינופתיה כתוצאה מסוכרת היא הגורם העיקרי והמשמעותי לעיוורון.
2. נפרופתיה - נזק כלייתי עד לאי-ספיקת כליות. תפקיד חשוב של הכליות הוא לסנן את החומרים הרעילים שהגוף מייצר ולהעבירם מן הדם לשתן. כאשר כלי הדם הקטנים בכליות ניזוקים, הכליות אינן מסוגלות לבצע את הסינון. כאשר דבר כזה קורה ניתן להקל על תפקוד הכליות על ידי מתן תרופות נגד יתר לחץ דם. ייתכן גם כי הרופא ימליץ על הגבלת תכולת החלבון והאשלגן במזון. לעתים חולים הלוקים בנפרופתיה סוכרתית נאלצים לעבור דיאליזה. נפרופתיה כתוצאה מסוכרת היא הסיבה הנפוצה ביותר לכשל כלייתי.
3. נוירופתיה - הירידה בתחושה עקב פגיעה עצבית ואספקת דם לקויה תורמת לפגיעה ברצף מעטה העור של הגוף, המשמש כחיץ בין המיקרואורגניזמים לבין הרקמות. סדקים, חתכים ופצעים הם ממצא נפוץ אצל סוכרתיים, ואלו משמשים פתח כניסה שדרכו חודרים לתוך הרקמות הבריאות חיידקים המצויים על פני העור ובסביבתו. נוסף על כך, מרכיבים רבים של המערכת החיסונית מתפקדים אצל הסוכרתי באופן לקוי, בעיקר כאשר הסוכרת אינה מאוזנת. כל אלה יכולים לגרום להפרעה בריפוי פצעים, לכיבים ולחוסר תחושה, בעיקר בגפיים התחתונות, תופעה המכונה "רגל סוכרתית". סוכרת היא הסיבה הנפוצה ביותר (מלבד תאונות) לכריתת רגליים.
4. סיבוכים מַקרווסקולריים - סיבוכים המשפיעים על כלי הדם הגדולים - העורקים.        הסיבוכים כוללים:
א. מחלות לב וכלי דם - מחלות שיכולות להתפתח עקב חסימות וסתימות בכלי הדם המספקים דם לשריר הלב ולמוח, מצב איסכמי שגורם להפרעה בזרימת הדם ועליית הסיכון לאוטם בשריר הלב או אירוע מוחי.  התמותה מאוטם שריר הלב בסוכרתיים גבוהה פי 2 - 4 מאשר בקרב הלא סוכרתיים באותו הגיל. איזון טוב וקפדני של הסוכרת יביא להפחתה במספר הנפגעים בכלי הדם בלב.
ב. יתר לחץ דם -  אשר עלול לגרום ללחץ-מאמץ על הכליות. עובדה זו עלולה לגרום לנפרופתיה.


מניעה
לא ידועה דרך יעילה למנוע סוכרת מסוג 1 (המופיעה בילדים וצעירים). ואולם, ניתן למנוע
סוכרת מסוג 2 באמצעות שינוי התנהגותי.
1. אדם לא סוכרתי עם רקע תורשתי של סוכרת במשפחה
- אדם שאחד מבני משפחתו הקרובים חולה בסוכרת נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה. לכן חשוב שיבדוק את רמת הגלוקוז, רמת כולסטרול והטריגליצרידים בדם אחת לשנה.
- אם רמת הגלוקוזה מוגברת אך לא בתחום המוגדר כסוכרת, יש להתחיל לשמור על דיאטה דלת-סוכר. בשלב זה יש לטפל בקפדנות יתרה בתופעות קליניות (אם ישנן) של השמנת יתר, יתר לחץ דם ושומנים בדם.
2. ילדים שמנים - חשש להופעת סוכרת מסוג 2
סוכרת מסוג 2 קשורה קשר ישיר לתזונה והשמנה. לכן, מגיל צעיר יש למנוע השמנת-יתר על-ידי  פעילות גופנית ותזונה נכונה, הכוללת הימנעות מאכילת פחמימות מרובות, אכילת פחמימות מורכבות, הפחתה בשומנים רוויים והעלאת צריכת הסיבים. כל אלה ימנעו התפתחות תנגודת לאינסולין.
3. חולה סוכרתי
על החולה להקפיד על טיפול בגורמי הסיכון להחמרת סוכרת (השמנה, יתר לחץ דם ושומני הדם)
וטיפול אינטנסיבי בפצעים מיד אם וכאשר הם מופיעים.
4. טיפול למניעת היפוגליקמיה
כדי להימנע ממצב זה, שהוא מסוכן, יש חשיבות להקפדה על  הטיפול (דיאטה, אינסולין/כדורים).

 חזור לסיפור המקרה, הסבר את הסיבות לתופעות שהתגלו אצל רינה, ומהו הטיפול המומלץ.

• דף עבודה לתלמיד- איזון רמת הגלוקוז בדם:
http://www.hhs.ph.biu.ac.il/library/balance_glucose.shtml#1

לצפייה במהדורה דיגיטלית של כתב העת לסוכרת:
www.themedical.co.il/magazines/diabetic13/index.html

 

    ___________________________________________________________________


מקורות

1. אתר האגודה הישראלית לסוכרת
2. מרק, המדריך הרפואי השלם, ד''ר רוברט טברקוב, הוצאת כנרת.
3. Harrison's principles of internal medicine' 17th edtiion
4. Wikipedia – Diabetes mellitus
5. http://www.refua.info/refua3.asp?info_id=26061
6. תסמונת מטבולית http://www.themedical.co.il/Article.aspx?medicalField=14&subject=0&itemID=2590
7. סוכרת הריונית
 http://www.tasmc.org.il/Lis/Articles/Pages/Diabetes-And-Pregnancy.aspx
8. http://www.medil.org/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=275131

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

            

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה                                                          

כל הזכויות שמורות במשרד החינוך למינהל למדע ולטכנולוגיה בשיתוף מרכז פדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר תוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש