מאת: כתבי TheAmalker

"התלמידים צריכים לנצל את המורים שלהם יותר, לקחת מהם כל מה שהם יכולים לתת" אומר איציק זוהר, אב הבית של ביה"ס. בראיון בלעדי וחושפני עם האיש שאחראי על התחזוקה השוטפת של ביה"ס, "מהשער עד הגג"; זוהר חושף אילו צדדים קשים יש בעבודתו, ולמה הוא בכל זאת נשאר.

ביום ראשון שאחרי סוף השבוע הסוער שהציף את תל אביב בכמויות אדירות של גשם, עלה איציק זוהר, אב הבית של בית הספר לגג המבנה הראשי ועיניו חשכו. "מצאתי על הגג בריכת שחייה בעומק של חצי מטר", סיפר זוהר. "הכנסתי את היד למרזב והוצאתי משם כמויות אדירות של טינופת שהצטברה מאז החורף הקודם וסתמה את פתח הניקוז. לאחר מכן במשך שלוש שעות עקבתי אחרי הניקוז האיטי של המים מהגג. אם לא הייתי פועל מהר היתה סכנה שהמים יחלחלו למבנה".

בשש השנים האחרונות זוהר הוא האחראי הבלעדי על תחזוקת בית הספר. מידי יום הוא מתעורר בסביבות 6 בבוקר, יוצא לאסוף את הסנדוויצ'ים עבור התלמידים וב-7 הוא כבר מתייצב בשערי בית הספר בו יבלה עד סוף היום. את תחום האחריות שלו הוא מגדיר כ"כל דבר, חוץ מללמד" וזה כולל תיקון קלקולים במבנה ובציוד, חשמל, אינסטלציה, משא ומתן עם הספקים השונים ועוד. "מהשער עד הגג – הכל נמצא באחריותי", הוא אומר.

למרות העבודה הקשה הוא טוען שהוא מאוד נהנה להגיע לבית הספר מידי בוקר. "אם לא הייתי נהנה לא הייתי נשאר כאן שש שנים. אני מקבל יחס נהדר מצוות בית הספר והתלמידים. אני מרגיש שאני חלק ממשפחה גדולה".

אילו צדדים בעבודה קשים לך?"השכר מאוד נמוך וקשה לקיים ממנו משפחה. עד לפני כשנה עבדתי רק בשלושת רבעי המשרה בבית ספר ונאלצתי לעבוד בעבודה נוספת כדי להשלים הכנסה. זה לא קל וקצת מתסכל שלמרות שאתה עובד כל כך קשה – קשה להתפרנס בכבוד"

לא תמיד היה זוהר אב בית. לאחר שיחרורו מהצבא שימש כסוכן ביטוח ולאחר מכן עבר לתחום הפרסום וניהל יחד עם שותפים משרד עצמאי. לאחר 10 שנים ש/ינה כיוון ופתח שתי חנויות לבגדי נשים. בהמשך, סגר את החנויות ופתח בית קפה. המסר שלו לאנשים שמתלבטים באיזו קריירה לבחור היא לא לפחד לעסוק בתחומים לא מוכרים. "תמיד יש פעם ראשונה בכל דבר" ,הוא אומר. "הדבר הכי חשוב הוא לבוא בראש פתוח וללמוד מכל אדם".

למה בכל זאת אתה פה?

"ראשית אני נהנה: מהעבודה, מהתלמידים ומצוות בית הספר. מעבר לזה, אדם בגילי, 51, נחשב בשוק העבודה לסוס מת. מעסיקים יעדיפו לקחת בחור צעיר וחסר ניסיון ולשלם לו פחות".

"זה בסדר גמור, חלק מהעבודה. אני מתעצבן רק אם אני מרגיש שתלמידים מזלזלים בציוד ושוברים בכוונה. צריך להבין שבשביל להביא לבית הספר שולחן, מחשב או מדפסת, צריך להשקיע הרבה כסף ומאמץ. אנחנו עושים את זה למענכם, התלמידים. לכן, אם מישהו לא מעריך ולא שומר על הציוד זה מעצבן. לשמחתי, אני לא נתקל בזה לרוב".

"בדרך כלל, כן. כשאני מבקש עזרה רוב התלמידים מוכנים לתת יד".

"הילדים שלי כבר גדולים, בני 20+ אבל אם תהליך הלימודים שלהם בבית ספר היה מביא אותם לפה – בהחלט כן. יש פה צוות מורים מדהים ולפעמים אני נכנס לכיתה ורואה מורה יושבת עם שני תלמידים - זה גן עדן, יש לכם פה שיעור פרטי, אתם לא תמיד מעריכים את זה. לדעתי אתם צריכים לנצל את המורים שלכם יותר, לקחת מהם כל מה שהם יכולים לתת".

אם היתה לך אפשרות לעבור לבית ספר אחר היית עושה זאת? "לא. אני מאוד אוהב את בית הספר. אולי אם היו משלמים לי שכר כפול הייתי שוקל".

חוץ מעבודה זוהר הוא חובב ים. בזמנו הפנוי הוא נהנה לגלוש, לצלול ולדוג. אבל מעל הכל הוא נהנה להקדיש את זמנו ללימודי קבלה. "הקבלה מלמדת אותנו איך לקבל את החיים – את הטוב ואת הרע", אומר זוהר. "היא נותן לנו אפשרות לעשות תיקון. פעם אמרו שרק מי שעבר את גיל 40 יכול ללמוד קבלה אבל זה לא נכון. כל אחד יכול. זה גם לא קשור ליהדות – גם מוסלמים נוצרים ובודהיסטים יכוןלים ללמוד קבלה".

מה החלום שלך?"שתהיה לי בריאות טובה ושהילדים שלי יהיו בריאים".